סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 87:)))

יצאתי מהחדר, מוכנה להכל.
בלי הארי הכל ילך קל יפה ופשוט, בלי שום דרמות מיותרות
ירדתי למטה ובדיוק צלצלו בדלת, -"את נראית יפה היום"
אבא אמר ולגם מהתה במטבח, קורא את העיתון השבועי
-"סלחי לי שאני שואל, אבל לאן את הולכת? אני יודע ההורים מציקים ומתערבים בחיים שלכם אבל אני רק רוצה לדעת, אל תגידי לי אם את לא רוצה." הוא חייך והוריד את החיוך אחרי שניה, מתחרט כנראה
אני לא יודעת ממה אני יותר מופתעת, מזה שאבא מדבר עלי כאל מישהי כמו האחרים או זה שהוא לא יודע שיוצאים היום,
קמתי ופתחתי את הדלת, היילי נכנסה ועלתה בלי להוציא מילה מהפה, נראית נסערת
-"אמא לא אמרה לך שיוצאים היום? ג'ונתן צריך להגיע עוד מעט."
"המלצר ההוא?"
-"כן."
הוא הרים גבות והסתכל עלי, "אה א-אתם יוצאים?"
-"לא אנחנו לא יוצאים, אנחנו, כולנו יוצאים, תלך להתארגן. אבא הכל בסדר?"
"הכל מצוין מה איתך?" הוא קם מהכיסא עוזב את הספל על השולחן
כבר חשבתי שאבא לא יחזור וקרה לו משהו, הוא וההומור שלו, שלא מצחיק אף אחד חוץ מאמא.

הסתכלתי על עצמי ועל השמלה וסידרתי אותה טיפה, הדפיקה בדלת ניתקה אותי מהכל. הרגשתי שזה הוא
פתחתי את הדלת והסתכלתי עליו, -"היי" הוא הסמיק והכניס יד לכיס של הג'ינס השחור כחול שלו, אפילו שהיה חשוך ראיתי את הלחיים האדומות שלו
הוא החזיק שקית וזר ורדים אדומים וורודים, "היי ג'ונתן." התקרבתי אליו וחיבקתי אותו חזק, -"התגעגעתי לריח שלך"
זה מדהים איך בן אדם שאתה בקושי מכיר כל כך נקשר אליך. את האמת גם אני, התגעגעתי לריח שלו
התרחקתי ממנו, הוא הביא לי את הפרחים ונכנס הביתה, -"אבא שלי למעלה מתארגן ואמא במקלחת, והיילי בחדר. אני לא יודעת מה קרה לה אולי היא רבה עם מישהו בעבודה או מישהי, לא דווקא מישהו, רגע למה מישהו?" דיברתי כל כך מהר, התלהבתי ממנו אני לא אשקר
הוא הקשיב לקשקוש שלי וחייך, -"מי זאת היילי?" הוא צחק
"או נכון! לא הכרת לך את אחותי, היילי!" צעקתי כדי שתרד למטה, -"דרך אגב גירשתי את הארי מקודם, אני לא רוצה אותו."
"לא רוצה אותו או שלא רוצה אותו לא רוצה אותו?"
-"יש הבדל?"
-"אם את שואלת יש הבדל גדול- את זרקת אותו?"
"לא…"
הוא חייך אלי עם העיניים שלו, הוא דיבר איתי במבטים, ואז היילי ירדה- מאופרת
בתוך שמלה שממש התאימה לה ונעלי עקב מדהימות, היא הייתה יפה, יותר יפה ממני. סימנתי לג'ונתן עם הראש שהיא עומדת מאחוריו, הוא הסתובב והסתכל עלי, בחן אותה מרגל ועד ראש- -"אני ג'ונתן."
"היילי." היא העבירה לי מבט של 'ואו'
רציתי להגיד לה לרדת מהעיניין, זה מה שחסר לי עכשיו שהיא תתאהב בו. לא שאני מאוהבת בו אבל אני גם לא רוצה שהיא תקח לי אותו, הוא היחיד שמבין אותי בכל הסיפור הזה עם הארי. עד שבא אלי משהו טוב מישהו צריך לקחת לי אותו, למה?

-"אני אוהבת ורדים." ניסיתי להעיר אותו מהחלום שנקרא היילי,
הוא הסתובב סוף סוף והסתכל עלי עם חיוך על הפנים, "ידעתי שתאהבי."
"כן.."
רק שלא יתחיל להשתנות לי עכשיו. אני מרגישה לבד!
אני צריכה למשוך אותו אלי, אני צריכה לגרש את כל הסביבה שלי ולהישאר איתו לבד, אני אוהבת אותו-? לא!
אני צריכה לגרש גם את המחשבות האלה,
אבל המחשבות האלה לא שליליות למה לגרש?
אני פשוט מבולבלת.

-"זזים?" צעקתי כדי שאמא ואבא ישמעו, אחרי כמה דקות הם ירדו ביחד ו"קפצו" על ג'וני עם 'היי'
'איך אתה מרגיש'
'איך עברה הטיסה'
'אתה רעב?'
-"אבא הולכים עכשיו לאיטלקית."
כולם צחקו, אפילו ג'ונתן, הוא והמבטים שלו עם היילי. לא אהבתי את זה, אפשר לאמר ששנאתי את זה. שנאתי!