שונה פרק חמישי

אנג'לינה 02/10/2012 727 צפיות תגובה אחת

בבוקר התעוררתי כרגיל בודדה וללא חיוך, כאילו לא קישט
את פניי רק אתמול . כי ידעתי שהם אינם, ההורים האחרונים שלי אינם.
זכרתי את החלום ואת האישה, רק שהיא נראתה מרוחה ומטושטשת
מהרגיל ושם היא התנצלה על אובדני וידעתי שהיא צודקת ברגע שהסתכלתי
במראה, כשהם רק אימצו אותי הם נתנו לי משאלה וביקשתי ששערי תמיד יראה כמו
שאני ארצה ובכול שנה כמעט, היה לי שיגעון אחר ועכשיו כשהסתכלתי במראה
נזכרתי בעוד משאלה ישנה שלי שביקשתי לפני שהם אימצו אותי שהשער שלי יהיה
שחור, ארוך וחלק ושהצבע בחיים לא ידהה. עכשיו אני די שמחתי על הבקשה הזאת, כי כך עדין
אי אפשר לראות אותי האמיתית, אלה רק עוד מעטפת שלי, עוד שכבת מגן ולאחר הרבה זמן שוב שניסיתי לשכוח ולא לזכור, חשבתי על העבר על דברים שרציתי לשכוח, דברים שרציתי לקבור באדמה ולא להיזכר בהם ובאמצע הזיכרון הכי טוב שלי, מישהוא דפק על הדלת" יבוא "אמרתי, לאחר שדאגתי שקפוצ'ון
יכסה את שערי והמנהלת נכנסה לחדרי "אני מצטערת, אך יש בידי חדשות רעות"אמרה אליי
"הם מתים, נכון?"פלטתי את השאלה "אכן כן " אמרה והשאירה אותי לבד. נמאס לי שהיא פשוט נעלמת
כאילו היא לא היתה כאן לפני שניה, חשבתי והלכתי לעבר החלון וסתכלתי מבעדו הנוף שנשקף מחלוני
היה נוף שאי אפשר היה לראות משום חלון אחר בפנימיה והוא הראה גן נסתר שנעלם מפני חלק מהתלמידים ואז ראיתי אותו דימיטרי ישב שם עם מישהי היה לה שער זהוב ארוך ועור בצבע שמנת אבל את פניה לא ראיתי מפה
איך הייתי כול כך טיפשה וחשבתי שהוא באמת שונה!?!? שהוא באמת ירצה אותי כמו שאני ?!? ואז המנהלת נכנסה בשנית
"אגב התקבלת לבצפר ברוכה הבא, תבואי אליי כשיהיה לך זמן בשביל לקבל את מערכת השעות שלך. וכדי לך לפזר את השער הוא מקסים" אמרה ויצאה והותירה
אותי מסתכלת בפה פעור על דלת חדרי. אני צריכה משהוא להתעסק בו, יותר מידי דברים קרו לי
ואז ראיתי את זה אגם קפוא וריק לא כול כך רחוק מהגן, אבל זה היה מוזר המקום נראה כמעט אביבי,
הדשא היה ירוק, העצים נראו ירוקים אבל חוץ מהאפרוריות שנשארה מרחפת מעל המקום ,
ופתאום אגם קפוא .


תגובות (1)

תמשיכי

03/10/2012 03:27
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך