כאן בשבילך – פרק 37

פקחתי את עיני לאט, היינו ביער שהיה סמוך לבית, הוא ליטף את ראשי
"איך את מרגישה?"
לא זהיתי את הקול שלו, "מי זה?" מילמלתי, והסתובבתי "רוי-אל.." הוא היה נראה מוטש,
"כן" חייך,
"אני לא מרגישה טוב"
"אני יודע"
"הכל מטושטש"
"זה יעבור" נישק את המצח שלי
"אני לא בטוחה אם אני עוד הוזה"
"את לא, זה באמת אני" הנהנתי ונרדמתי שוב,

"איך את מרגישה?" הוא עדיין ליטף את ראשי
"יותר טוב" הוא חייך "איך מצאת אותי?"
"לא מצאתי, הוא הביא אותך אלי"
התרוממתי, "זה הכל קרה בגללך" כעסתי "אם הייתי מספר לי"
"אז?" הוא התרוממם מן האדמה "מה זה היה נותן?"
"הייתי יודעת" לחשתי
"רציתי לספר לך, אבל לא ידעתי איך, ואחרי שאמרת שאת תשנאי את אחיך.."
"זאת לא סיבה אמיתית"
"אני יודע שהייתי צריך לומר, וכל כך רציתי אבל.." הוא גימגם "אני מצטער" וחיבק אותי, הרגשתי שהוא מצטער וידעתי שהוא לא רצה לפגוע בי,
"אני אחשוב על זה" מילמלתי
"על מה?"
"אם אני רוצה לסלוח לך"
הוא שם את ידיו על כתפיי והביט בי "מה זאת אומרת?" תהה
"אתה יודע, אני לא יכולה ישר לסלוח לך.." חייכתי "נראה איך אתה בתור אח ואז נחליט" צחקתי
"אני יהיה הכי טוב שאפשר"
"תעשה לי שק קמח?"
"שק קמח?"
"כל אח גדול עושה לאחותו שק קמח" צחקתי,
"ברגע שאני ארגיש יותר טוב, אני אעשה כל מה שתבקשי"
הנהנתי "אולי אני אסלח לך בסוף" צחקתי
"אני חשבתי שתשנאי אותי ותברחי ממני שתגלי את זה"
"אולי הייתי עושה את זה, אבל היה לי זמן לחשוב על זה, אז עכשיו אני בסדר עם זה" התחלנו ללכת "איך נמצא את התאומים ואת דניאל?"
"נחשוב על משהו"
"דניאל היה איתי וריין הגיע למלון, אני לא יודעת איך הוא מצא אותנו" הסתכלתי עליו "אמרנו למיה שאנחנו שם"
"מיה הכירה את רונלד, בגלל זה הוא ידע כמעט כל פרט"
"דניאל נשאר שם.. במלון"
"התאומים?"
"לא ראיתי אותם, הם התקשרו לבית השני שלכם"
"אנחנו נמצא את כולם, אני מבטיח לך, עכשיו שאת איתי, אני אעשה כל מה שאני יכול כדי להגן עליכם"