Another world (על וואן דרקשן)-פרק 4

והוא ענה שקוראים לו זאיין.
"את לא מכירה את הלהקה"? שאל זאיין.
"לא כל כך, אבל חברות שלי מטורפות עליכם, היינו צריכות ללכת להופעה שלכם אבל איחרנו ובסוף חברות שלי הצליחו להגיעה לקראת סוף ההופעה, ואני חיכיתי בחוץ כי לא הרגשתי טוב" אמרה דניאל.
(זאיין מדליק שיר של וואן דרקשן במכונית שהוא another world) "את לא אוהבת את וואן דרקשן?" שאל זאיין. "שמעתי כמה שירים מחברות שלי שיר ועדי, וממה ששמעתי אהבתי את השירים, אבל אני לא משוגעת עליכם כמו כלום, ואני לא מעריצה שלכם…" אמרה דניאל.
"מה אני לא נראה טוב?" O_o אמר זאיין והסתכל במהירות על המראה.
התחלנו לצחוק ביחד "ואתה נראה בסדר" אמרה דניאל לזאיין.
כעבור כמה דקות הגיעו זאיין ודניאל לרופא. "בואי אני יעזור לך לרדת" אמר זאיין.
והרים את דניאל עד שהגיעו לרופא, הרופא בדק את דניאל ואמר שהיא בסדר. פתאום שמענו רעשים מלמטה , זאיין הסתכל מהחלון וראה שזה הפאפרצים, ומסתבר שהרופא הוא קרוב משפחה של זאיין,הם החליפו מכוניות כדאי שהפאפרצים לא יתפסו אותם, אני וזאיין יצאנו מהדלת האחורית של הבניין, נכנסנו למכונית, ושאלתי אותו "למה החלפתם מכוניות?"
"הפאפרצים יודעים באיזה מכונית אני נוסע והם כל הזמן ממציאים שמועות ואם הם יראו אותנו ביחד הם ימציאו שמועות שאנחנו יוצאים" אמר זאיין. "ואת לא רוצה שיקרה כזה דבר, נכון? הוא אמר.
"לא… אני לא רוצה, אם החברות שלי היו יודעות הם היו הורגות אותי, אמרתי לו בצחוק וצחקקנו ביחד.
"איפה המלון שאת גרה בוא?"זאיין שאל אותי.
"אני יגיד לך את הדרך…" אמרה דניאל.
כעבור 20 דקות הגענו למלון זאיין ליווה אותי עד הדלת ושם ושם הסתיימה השיחה שלנו וכל אחד המשיך לדרכו. זאיין יצא מהמלון והלך לכיוון המכונית, לפתע הוא ראה מרחוק הרבה פאפרצים, הוא רץ בחזרה למלון, הוא דפק על הדלת.
"מי זה יכול להיות כל כך מאוחר"? אמרה דניאל לעצמה , פתחתי את הדלת וראיתי שזה זאיין.
"הפאפרצים ליד המכונית שלי, אני יכול בבקשה לישון אצלך? בבוקר כשתקומי את לא תראי אותי כאן, אמר זאיין. " בסדר, תישן פה בסלון" אמרה לו דניאל.
"תודה, ואני מצטער שאני מפריע לך". אמר זאיין.
"אתה לא מפריע לי". אמרתי לו.
"חברות שלך גם צריכות להיות פה, לא?" שאל זאיין. "לא" עניתי לו. הם נסעו לבקר את דודה שלהם , היא גרה פה והם יחזרו רק מחר, יש לך מזל שהם לא פה כי אם הם היו פה הם היו צורכות בכל הבית כי הם מאוד אוהבות אותך ואת שאר הלהקה. וצחקנו ביחד…
"אז כנראה אנחנו לבד" אמר זאיין.
"כן" אמרתי לו. "זאיין אני הולכת לישון אני לא מרגישה טוב, אז תרגיש בבית , לילה טוב".
"לילה טוב" אמר זאיין.
למחרת בבוקר פתאום הפאלפון של דניאל צלצל והיא ענתה:
"הלו" אמרה דניאל.
"זאת שיר ועדי אנחנו בדרך למלון עוד 5 דקות אנחנו נהיה פה!"
"לאאאא" אמרה דניאל בבהלה ורצה לבדוק את הסלון, וראתה שזאיין לא פה.
"מה קרה? למה אמרת לא? שאלה שיר בסקרנות.
"לא כלום…החביתה שהכנתי נשרפה בגלל זה צעקתי לא, כן בגלל זה!" אמרה דניאל. (אסור ששיר ועדי ידעו שזאיין היה פה).
"אוקי.." אמרה שיר. בואי תפתחי לנו את הדלת הגענו אמרה שיר.
"אני באה" אמרה דניאל , ניתקה את השיחה ורצה לפתוח את הדלת.
"כואבות לי הרגליים" אמרה עדי והלכה להתיישב בספה שבסלון, פתאום היא רואה ג'אקט של בן.
"דניאל מה זה הג'אקט הזה??" צעקה עדי זה של בנים מאיפה זה הגיע לפה שאלה.
דניאל אמרה..**

המשךך יבוא…