נסיכים ומלאכים-פרק 16
אמצע הלילה.
סורין חש לפתע מגע קר שהעיר אותו בבהלה.
"אוי ואבוי!"הוא קרא,כשעל פניו מבט מבועת.
"מה קרה,מתוק שלי?"ניגשה אליו קת'רין.
"דמיאן.."אמר סורין,"אני חייב להגיע לטירה שלו.."
קרא כשהוא מתלבש מהר ועולה על סוסו כשקת'רין בעקבותיו.הם דהרו אל תוך היער המכושף,מהר מהר עד אשר הגיעו אל הטירה.
"מה מעשיכם כאן בשעת לילה מאוחרת?"עצר אותם שומר בכניסה.
"הנסיך דמיאן..חייו בסכנה."החל סורין לומר.
"חייך שלך תיכף יהיו בסכנה."הזיז אותם השומר אחורה ומנע מהם להכנס.
"תקשיב לי,אם לא נכנס פנימה הוא ימות!"קרא סורין.
"הנסיך חולה?"שאל השומר.
"לא.אך חייו נתונים בסכנה,ואם לא נכנס,הוא עלול למות!"קרא סורין.
לאחר שהפעיל עליו את כוחות השכנוע שלו,התיר להם השומר לעבור ולהכנס אל הטירה.
הם מיהרו אל חדרו של דמיאן.
"הדלת נעולה!"קראה קת'רין.
"הוא נעל את הדלת!"קרא סורין.
"מה נעשה??"שאלה מיואשת.
"זוזי!"קרא סורין,ובעט חזק בדלת עד שזזה מצירה ונפתחה.
מראה נורא ואיום נגלה לעיניהם.
"סורין!!"קרא קת'רין מבועתת.
"דמיאן, לא!"קרא סורין,ניגש לדמיאן ששכב על המיטה כשעיניו סגורות,ודם פורץ מהחזה שלו.הוא היה מזועזע מהמראה הזה שהכה בו חזק.
סורין ניגש אליו,מחפש סימן ולו סימן אחד אחרון וקלוש של חיים.
"האם הוא..?"שאלה,בעוד סורין מחפש דופק,מנסה להקשיב לפעימות לבו,המדמם.
"יש לו דופק..אבל,חלש מאוד."אמר סורין,אוחז בסכין.
"סורין!"קרא.
"אל תסתכלי!"פקד עליה,אוחז בפיגיון,ושולף אותו מחזהו של דמיאן.
קת'רין הפנתה ראשה הצידה.סורין,ניסה להפעיל את כוחותיו על דמיאן. קורע את החולצה הלבנה של דמיאן הוא ניסה,לרפא את הפצע העמוק בליבו של הנסיך הצעיר אך,הלמות הלב רק הלכו ונחלשו.
מספר רגעים..אך,ללא הצלחה.
"ליבו הפסיק לפעום."אמר דמיאן.."הוא איננו,קת'רין.הוא מת."
"מדוע אתה לא מצליח להציל אותו?"שאלה קת'רין.
"אי אפשר להציל מי שאינו רוצה להנצל.דמיאן נטל את חייו בעצמו,קת'רין.הוא לא רוצה לחיות."אמר סורין,כשצער מקונן בליבו,ודמעות,זולגות מעיניו.הוא איבד את חברו הטוב שגדל איתו.
מאוחר יותר הודיעו על כך להוריו ומשפחתו של דמיאן.
כשבבוקר,שהיה אמור להיות היום המאושר בחייו של דמיאן(תאריך הנישואין שלו),התקיימה לוויה.
סורין לא ידע כי דמיאן ניתקל באביר הצער,שלבש את דמותו של סת',חבר לשעבר ותיק של קת'רין שגרם לו להרוג את עצמו.
סורין וקת'רין ליוו את דמיאן עם כל חבריו משפחתו והעיר כולה בדרכו האחרונה.
שניהם עמדו,ביחד בבית הקברות המלכותי,אוחזים זה בזו כשהארון מורד אל האדמה.
קת'רין,אמנם לא אהב את דמיאן,אך היה זה רגע עצוב שגרם לה לבכות.
כשסורין,מנגב את הדמעות מעייניה.
"לא הצלחתי להציל אותו."לחש,מלטף את ראשה.
תגובות (1)
דמיאן מת??… לאא!
איזה עצוב! אחרי כל מה שהוא עבר עם קת'רין וסורין….
תמשיכי!