סתם

ישבתי בספריה כמו בכל יום
כי רק פה אף אחד לא שופט אותי
וכרגיל ישבתי לבד אף אחד לא היה
שם רק אני והספרניות
או שאולי היה שם עוד מישהוא
אאני לא בטוחה אני פשוט הרגשתי
מבט של מישהוא עליי
ואלה בטוח לא הספרניות
המבט הזה הפריאה לי
לי ולא הצלחתי לקרוא את הספר האהוב
עלי בריסינגר של כריסטופר פאוליני
או יותר נכון להגיד או שבע ההבטחות של אראגון
הורג־הצל וסאפירה בֶּגֵ'ארְסְקוּלֵאר
הסתכלתי מסביב כי נמאס לי
אני לא יכולה כשאנשים מסתכלים עליי
ואז ראיתי זוג עיניים ירוקות ושער שחור
משש שניה לפני שהוא נפל מפחד
כשקלט שאני מסתכלת עליו
הוא הספיק לראות אותי בורחת משם
אני לא מאמינה שזה הוא
הילד שהביכו כשאמרו לו שאני אוהבת אותו
"חכי לי " שמעתי אותו אומר לי
וצולע עלי האטתי מספיק בשביל
שישיג אותי אבל עד שהוא השיג אותי כבר היהנו
בחוץ בשלג שירד בגלל זה אף אחד חוץ מאיתנו לא
היה חשבתי לעצמי ואז הסתובבתי אליו
ושאלתי"מה באת לצחוק אליי"
"לא באתי כי לא שמעת את התשובה שלי"
והספקתי לראות את פניו שניה לפני שהוא נישק אותי