ללכת ללא צעדים. חלק שלישי(אלכס)

פרק שלישי:
נקודת מבט של אלכס:
ברגע שהשתיקה הזו התחילה, משהו התחיל להתפשט בתוך גופי. מין חמימות עדינה כזו, אך מצמררת, מפחידה. כאילו כרגע גיליתי משהו. שעדיין נסתר מעייני.
באמת לא הבנתי למה.
כשהיא התחילה לדבר מהלב, אם יאמינו ותו לא, ומה שהיא חושבת על אליקה, משהו הפך להיות טיפה מריר בפי. כול הזמן הזה חייתי בהקשחה שתום שונאת את אליקה, שמשהו לא בסדר עם תום. אבל, טוב די צדקתי, אבל סך הכול היא חושבת בדיוק כמו אותו הקול בראשי, שהדהד:
"אמרתי לך, נכון! אתה רואה שאי צודק!"
"סתום ת'פה, ולא, זה שהיא חושבת ככה לא אומר שאתה צודק" לחשתי חרש.
"מה, אמרת משהו?" שאלה תום המכווצת, שלרגע הרפתה. והסתכלה עליי. משהו בעיינים שלה עשה לי סלטה. לא בלב, ולא בבטן כמו שאליקה עושה לי, אלא בראש, כאילו עייניה חודרות דרכי ורואה מעבר, כאילו אני שקוף,כאילו מחשבותיי שקופות.התחלתי לתהות למה אני הייתי כזה ילד מוזר. כזה שלא מאמין לדבר ונועץ מבט אדיש בו.
לפעמים אני מרגישה חלול מעט, ללא שום הגדרה, הגדרה אולי של:
"אח של,"
בן של"
"המקובל של"
"חבר של"
"האויב של"
ורק היא באמת ראתה בי אלכס. לא רק היא, גם אליקה. אוף!
עול המחשבות שלי התחילו להתבלבל. מה פתאום תום נכנסה לחיים שלי?! מה אני מדבר איתה בכלל?1 מה אני עושה פה ולא בשק"ש, ולמה אני בכלל לא ממר בבכי על אליקה שלי?! מה קרה לך אלכס! הפכת פתאום לאיזה רגשני?! מה אתה עושה למען השם! הרגשתי את מגע ידיה החמים של תום מתחת לידי. החזקנו ידים. נרטעתי במהרה והתרחקתי ממנה מעט, באמת לא מבין איך אני יכול לבגוד ככה באליקה, עועד עם הנוצריה. מאז ומתמיד זה שהיא דוברת רוסית ולטינית הבחילה והפחידה אותי. רוסית זה עוד נורמאלי, אבל לטינית?! WTF?! משהו לא הסתדר לי, כאילו אני פעלתי מתוך דיבוק. התחלתי לתהות מה אני עושה, ולמה.
התחלתי להרגיש שאני הוא לא אני.
שמשהו פה מסריח.
לרגע חשבתי להיות זדוני, ולפעול לפי התוכניות של תום התמימה, להיות שבוי בקסמה למעט זמן, לישון לידה היום, להחזיק לה את היד בלילה, לנסוע לידה כול הימים עד סוף הטיול המחורבן הזה. אולי הגיע הזמן להפוך לשונה. מהילד האדיש לערמומי, להתחיל לשחק בקלפים שלי. להתמקח.
אבל משהו בי התנגד לזה, אתה בוגד באליקה ככה, ואתה פוגע בתום ששוברה גם ככה, מה יש לך? לרגע קול עצוב נשמע. ואז הקול הזדוני, והיפה שלי, ענה.
אז למה לא לשבור אותה עד הסוף?! כאילו, מי באמת צריך אותה, תחשוב על זה שכול הכיתה תחושב שאני בוגד באליקה החמודה, שלי, ואז אני אגיד שכולם מפגרים כולם יאמינו לה, תום תישבר כשתראה שאני ואליקה חזרנו, הרי את אליקה קל מאוד לשכנע, הרי היא אוהבת אותי, ותום תהיה שבורה, תלך לעזאזל ולא אצטרך לדבר איתה, לשמוע את הקול המפגר שלה, שוב, וסוף סוך אוכל להתעלם מהשירה שלה בשיעורי מוסיקה, בעעע!
ברגע שהשטן הקטן שכח לסגור את הדלת ואני שמעתי הכול, חשבתי שאולי לא כדאי, אבל השטן גברק על המלאך, וחלטתי לעשות זאת, אבל אז המלאך התחיל.]
לא צריכים את תום?! מה?! מאיפה הבאתי את זה בן זונה?! למרות שאליקה מקובלת, תום היא החברה הכי טובה של כולם, הילדה הנחמדה, זאתי שתמיד מספרת לכולם את ההכול, זאתי שמאמינה וסומכת עליכם, ותאמין לי, עלייך היא סומכת הכי פחות. ותסתכל על קתרין! היא לא יכולה בלי תום, הן החברות הכי טובו בעולם, ואם תום תישבר, אז קתרין תישבר, ואז קרינה ואלינה, ואחרי זה אנה וקוני, ואחרי זה אליקה ואז אתה! ואז השאר.
אתה לא מבין שתום היא זו שמחברת את כולם?!
הרגשתי את זעמו של השטן, והמלאך כאילו שטף אותי, היה בזה משהו. אבל לא יפה שהוא קילל.
עוד יותר טוב! אליקה שלי תהפוך לאחות הרחמניה!"
"שקט!" צעקתי עליהם, מבולבל יותר מאשר לפני כן. באותו הרגע הבנתי שאני צעקתי את זה בקול. ראיתי את הדמעות עולות בעייני תום.
"אני מצטער… זה לא…." גמגמתי, לא יודע מה לאמר. היא בלבלה אותי, שנאתי אותה. לא רציתי לראות אותה יותר, אבל םגעתי בה, והרגשתי שפגע בי חץ בבטן, כאילו הכול כולל הכול נשפך החוצה.
"מה אני עשיתי!" היא קמה ורצה אל תוך שדה השיבולים הצהוב והגבוהה.
"האכסניה בכיוון השני!" צעקתי, מבין שאני צריך לרוץ אחריה, לתפוס אותה.
"אוף" נהמתי. לא רציתי את זה, אבל אחרי הכול אם אל ימצאו אותה מחר במיטה יחשבו שהיא נחטפה\ נרצחה בפגע ולקח.
התחלתי לרוץ אחריה.