לחישות אפלות פרק ג':יעוד לא ידוע

בדרך לשער של הפנימייה עברתי ליד בית הספר וראיתי את ריי.
"היי ריי חכי רגע חיפסתי אותך" צעקתי לעברה,
"למה את עם מזוודה?" צעקה חזרה.
"כי אני עוזבת" אמרתי עכשיו הייתי כבר יותר קרובה עליה,
"לא את לא אני לא מסכימה לך".
"אני לא מבקשת רשות רק רציתי להיפרד אז… ביי".
"אמרתי לך שאני לא מסכימה לך, אז תחזרי עכשיו לבניין שלך".
"את לא אמא שלי, את לא יכולה להכריח אותי"אמרתי בכעס והמשכתי ללכת.
"לא אבל אני האחרית עלייך ,ואני לא נותנת לך לעזוב" היא תפסה בידי וגררה אותי בחזרה לבניין.
"אני רוצה לעזוב מה הבעיה שאני יעזוב?" שאלתי בכעס.
"את לא יכולה לעזוב עכשיו, את לא יכולה לברוח ממה שאת ,כי זה רק מתחיל" אמרה ריי בקול קודר.

"מה..? מה אמרת לי עכשיו?…" שאלתי בפחד.
"לא אמרתי כלום ,את בטוחה שאת בסדר ליל??".
"אני לא חירשת, אני שמעתי אותך אומרת עכשיו את מה שהקול אמר".
"מה על מה את מדברת?".
"ריי תעזבי אותי ,עכשיו." צעקתי.
"כבר אמרתי לך שאני לא נותנת לך לעזוב" אמרה בכעס.
"אבל-ל-ל",
"לא משנה מה תגידי לי, את לא עוזבת סוף הדיון ,נקודה" אמרה בצעקה, שהיה נדמה לי שעוד רגע תתפוצץ מרוב כעס.
עכשיו היינו ליד בניין 8 הבניין שלי, בפנימיה היו 13.
ניכנסנו פנימה כאשר ריי עדיין מחזיקה בי, כנראה כדי שלא הברח,
"מרי אני מבקשת שתישמרו יותר טוב על ליליאן, כבר שעה אנחנו רבות על זה שאני לא נותנת לה לעזוב".
"למה את רוצה לעזוב?" שאל ג'ק מהספה בסלון.
"כי… לא משנה" נאנחתי.
"אמרתי לך שריי לא תיתן לך לעזוב" צצה פתאום שר משום מקום.
"למה את תמיד חייבת להיות זאת שאומרת 'אמרתי לך' ".
"אבל אני שמחה שצדקתי ,אני לא רוצה שתעזבי" אמרה שר וחייכה חיוך נבוך,
"גם אני שמח שלא עזבת" היצתרף ג'ק לשיחה.
"טוב אז אני מבינה שכולם שמחים שלא עזבתי חוץ ממני" אמרתי ועשיתי פרצןף חמוץ וג'ק צחק.
"איפה מרי?" שאלה ריי.
"היא חוזרת בעוד חמש דקות" אמר ג'ק והחזיר לי פרצוף חמוץ.

"את יודעת,את יכולה לעזוב אותי עכשיו" אמרתי ותילתלתי את ידי.
"אני יעזוב אותך בתנאי שלא תיברחי" ענתה לי ריי.
"אני לא ילדה בגן" אמרתי בקול תינוקי.
"איתך אין לדעת מה יקרה" אמרה ריי.
"בסדר".
"מבטיחה?" שאלה בחשד.
"מבטיחה עכשיו תעזבי אותי" אמרתי ביאוש והיא עזבה לי את היד.
"טוב יש לי מה לעשות בבית הספר, ביי אוהבת אותך ליל" אמרה ונתנה לי נשיקה במצח.
"כן ביי" אמרתי והיא יצאה.
עליתי במדרגות, הלכתי לחדר שעל דלתו המספר 5 וניכנסתי פנימה, השארתי את המזוודה ליד הדלת
ונישכבתי על המיטה.
"ליליאן אמרתי לך שלא תעזבי" אותו קול צרוד חזר.
"ואני אמרתי לך לעזוב אותי" לחשתי.
"נכון ,אבל זה לא משנה ,את לא הולכת לברוח מהיעוד שלך".
"אני לא בורחת ,אני מתכחשת לו".
"ליל יש ארוחת ערב" אמר ביל מעבר לדלת.
"אני כבר באה" אמרתי וקמתי מהמיטה ,הגעתי למטבח והיתישבתי במקומי.
"כולם להקשיב יש לי הודעה חשובה" ,השתיקה מרי את כולם "מחר עובר לכאן ילד מבניין 3 כי אין להם
שם מקום, ומחר אין בית צפר אז תנסו להיתחבר אליו ולא להבריח אותו", אמרה ופזלה לעבר ביל.
"בסדר,בסדר אני ינסה" הוא אמר מבואס.
"יופי עכשיו כולם לאכול" אמרה מרי בחיוך ויצאה מהחדר.