בעלי הכנפיים \פרק 2 (מנקודת מבטו של דמיאן)

מנקודת המבט של דמיאן:
ליאה בעלת הכנפיים האשה היחידה שקיבלה את המתנה הזאת עמדה מולי ,
נלחמנו יחד כל כך הרבה ביער שעל יד הכפר שלנו, כדי שלא יתקרבו לפה חיות הטרף שהקרינה יצרה
אם אני לא אבחר בה מישהו אחר כן …
"אותה אני רוצה"
אמרתי מצביע עליה
היא הביטה בי במבט רע וקר …
"אני לא רוצה להתחתן דמיאן!" היא לחשה לי,
שני אנשים במדים כחולים לקחו אותה בכוח לחדר להתכונן לחתונה שתיערך בערב
ליאה החלה מעט להתנגד להם אך הם אחזו בה חזק…
בחרנו ארבעה נשים אשר איתן אני אתחתן
אני בן 24 ועדיין אין לי ילד אחד אפילו
אני רוצה מאד ילד
שאוכל להחזיק בזרועותיי
ולדעת שגם אני דמיאן סלבטור! עזרתי להציל את העולם,
בכך שנתתי לעולם עוד סיכוי ולו קלוש להתרבות עוד …
ידעתי שליאה איננה רוצה להתחתן אנחנו אחים ללחימה יותר מאשר אוהבים ..
אך גם ידעתי שכך אוכל להציל אותה , מאשר שהיא תהיה עם גבר שהיא לא מכירה, או יותר גרוע גבר שיאנוס אותה בכוח בכדי שהיא תיכנס להריון …
אני לא אוכל לחשוב אפילו שיעשו לה את זה , לילדה הכל כך יפה ושברירית הזאת , אני יודע שהיא לוחמת מצויינת אך יש בה גם רוע,
מן רוע לב… היא אוהבת להרוג את היצורים והמפלצות
יש לה מן מבט כזה כשהיא נלחמת…
היא לא בוכה גם כאשר היא נפגעת מטפר של חיה או משהו
בנוסף היא יודעת לשקר מעולה
אך אני יודע כאשר היא משקרת עינייה נהיות נטולות הבעה והחיוך הציני עולה על פנייה
החיוך המלאכותי … כשאני חושב על זה אף פעם לא ראיתי אותה צוחקת מהלב
הגענו לחדרי ההלבשה של הנשים שם אני אמור לדבר איתן ולהכיר אותן יותר לעומק ורק אחריי זה להתחתן איתן
לראשונה קראו איזבלה יפייפיה עדינה ונשית דיברנו קצת ולאחר מכן היא נשקה לי על שפתיי
התחלתי להרגיש אל איזבלה משהו.
עם איזבלה באמת רציתי להתחתן…

הלכתי במסדרון כאשר אני סוגר מאחוריי את דלתה של איזבלה
"לא! לא!!!!!!!!!"
אני שומע צרחות מן החדר השני
החדר של ליאה..
נכנסתי לחדרה ולפתע אני רואה אותה קורעת את שמלת החתונה
ושתי המשרתות בוכות ומתחננות בפנייה שלא תעשה כך
"דמיאן"
ליאה צרחה וסטרה לפניי
"אנא תלכו משרתות"
אמרתי מתחיל להתעצבן…
המשרתות יצאו
הבטתי בעיניה של ליאה, היא כועסת…
היא החלה לתת לי מכות וכך גם אני מחזיר לה
היא התכופפה ולא קיבלה את האגרוף שלי לבטנה
היא הביטה בעיניי ולפתה את צווארי
"ליאה די!"
אמרתי מוריד אותה מעליי
לפתע היא נפלה לרצפה עם שמלת הכלה והחלה לצרוח
פעם ראשונה שראיתי אותה ככה כל כך שבורה
היא הביטה בפניי ועינייה הירוקות בלטו מעורה השזוף
"למה עשית לי את זה דמיאן! .. אני לא רוצה להתחתן במיוחד לא איתך! "
היא צרחה
פחדתי שמישהו שומע, זה עברה פלילית שאשה איננה מתחתנת בגיל 16…
היא קמה והביטה בעיניי
המבט החזק הזה שתמיד גרם לי בטחון
שידעתי שיש לי על מי לסמוך כאשר אני נלחם
"אנחנו אחים למלחמה אנחנו לא בעל ואשה
אני רק בת 16 דמיאן לעזאזל איתך
נראה לך שתיגע בגופי ולו לרגע? …
אתה יכול לשכוח מזה כי באותו הרגע אני דוקרת את ליבך ומוציאה אותו מן המקום! "
היא אמרה בבטחון ובשחצנות שמתאימה לה
"אני עשיתי את זה בשבילך
אני יודע שאת בעלת כנפיים,
אבל אף אחד אחר אינו יודע …
ומה היה קורה עם מישהו אחר היה בוחר בך מה היית עושה אז גברת יודעת הכל?"
שאלתי אותה היא הביטה בעיניי
"אותו הייתי הורגת! אבל אותך אינני יכולה להרוג , הצלת את חיי יותר מדי אני חייבת לך את חיי…"
היא אמרה מביטה בי
השפלתי את ראשי
"את לא היית הורגת מישהו …"
אמרתי בשקט
היא צחקה בתסכול
"אני הייתי הורגת בשמחה, אתה דמיאן היית אמור לדעת זאת טוב יותר מכולם שותפי למלחמה"
היא אמרה בקול הרע הזה שלה , אך ידעתי שהיא דוברת אמת
היא יכולה להביס כל גבר שהו אפילו אותי …
אבי נכנס לחדר הקטן והביט בנו
עצרנו את הוויכוח
זקנו המהודר ,פניו המקומטות, החליפה המחוייטת הוא דמות לחיקוי בשבילי
הוא הביט בשמלתה הקרועה של ליאה
"מה קרה לשמלתך המשרתות אמרו שהשחתת אותה לגמרי"
אמר אבי בפליאה, מביט בנערה היפה שנראת כל כך עדינה
"היא איננה מוצאת חן בעיניי"
שיקרה ליאה במצח נחושה והחיוך השחצן עמד לצאת
"אני אוכל להביא לך את שמלת הכלה של אשתי המנוחה היא תתאים לגזרתך זאת האופציה היחידה שיש לנו כרגע נערתי"
אמר אבי מביט בגופה של ליאה ללא כל בושה
"אבא, לא את השמלה של אמא"
אמרתי לו מביט בעיניו
אמי נפטרה והיא הייתה בחיי הכל
הבטתי בליאה
ואבי הביט בי
"אני הולך להביא את השמלה אנא תישארו כאן"
אמר אבי ויצא מן החדר הקטן
הבטתי בליאה
"אל תהרסי את השמלה הזאת היא של אמי בבקשה ממך ליאה.."
אמרתי יוצא מן החדר אחריי אבי