שונה פרק שני
אחרי בערך שתי שניות של החיוך שלו הייתי חייבת להמשיך, כי זה
בדיוק מה שחסר לי, להתאהב באדם שבחיים לא יהיה חלק מעולמי ואני בדר"כ לומדת מטעויות.
חשבתי לעצמי בזמן שמשכתי לחדר של המנהלת ואחרי הרבה טעויות בדרך
מצאתי את חדרה. החדר היה חמים ומזמין שונה כול כך ממה שהייתי רגילה אליו,
למנהלת יש שם נחמד קוראים לה סשה והשם שונה כול כך מהשמות של המנהלות בבתי
הספר האחרים בהם למדתי. וממש לפני שהלכתי היא אמרה לי "חכי רגע חמודה החונך
שלך אמור להגיע""המי שלי ?"שאלתי וחיפשתי בפניה רמז לכך שהיא עובדת עליי,
אבל כול מה שראיתי היו פניה הנאות של אישה בערך בת שלושים עם שער חום שוקולד
ושום סימן לכך שהיא עובדת עליי וזה היה רע כול פגישה שלי עם חונך שהיה אמור ללוות אותי
נגמרה באסון, הם תמיד היו אנשים שונים בתחליט ממני שנבחרו למשימה רק בשביל ציון משלים או
כי היו פופולרים "החונך שלך, את יודעת, מישהוא שאמור להדריך אותך במקום הזה " אמרה
וחייכה אליי את החיוך הלבבי שלה ואז הוסיפה "הנה אני שומעת אותו מגיעה" אין לי מושג איך
היא שמעה אותו, אבל אני לא הצלחתי לשמועה כלום ואז נכנס מישהוא שלא ראיתי אותו כי הייתי בגבי אליו "היי הנה הנערה שלא מחייכת לעולם"אמר הנער שפגשתי מקודם לא יודעת איך אבל פשוט ידעתי ששמו והוא דימיטרי "מה לעשות החיוך שלי עולה יותר מידי וחבל לבזבז דבר כזה" אמרתי
"קדימה יש לנו הרבה לראות " אמר ואז הפנה שאלה אל סשה "איזה חדר היא קיבלה?" "חדר 963"
אמרה ואז פנתה אליי "וכמובן שתוכלי לבוא אליי ולבקש חדר אחר אם לא תהיה מרוצה "
אמרה ושלחה אליי חיוך מעודד "תגיד אתה יודע אוליי מה השעה ?"שאלתי את דימיטרי אחרי שיצאנו מחדרה "כן שבע, למה ?"ענה לי "כי אין פה אף אחד" עניתי לו"אין פה הרבה תלמידים ואלה שלומדים פה כנראה הלכו לבלות" אמר והוסיף"אגב קוראים לי דימיטרי, ולך?" זה היה ברור"קוראים לי ויולטה "
אמרתי "שם שלא ממש מתאים לך, מה ?"לא יודעת למה אבל זה הפריע לי כשהוא אמר לי את זה
"ולך, יש שם של ערפד "דימטרי התכופף כך שפיו היה סמוך, לאוזני ולחש "אני ממש לא ערפד"
אמר והמשכנו את הסיור בשקט יחסי והבנתי ששוב הרסתי הכול כרגיל וכשניגמר הסיור בסביבות
10 כשדימיטרי ליווה אותי אל חדרי (שהיה ממוקם באחד המקומות הגבוהים במקום קומה
גבוה עם רק עוד חדר אחד לאותה קומה ) הייתי חייבת לשבור את השתיקה אז אמרתי "סליחה על ההערה ההיא, אני תמיד יודעת להרוס כול דבר " "לא הרסת כלום, פשוט ההערה הזאת הזכירה לי משהוא שמישהו אחר אמר לי פעם וזה לא נגמר טוב בשביל שנינו" אמר וראיתי חיוך עצוב נמתח על שפתיו, אבל רק לשניה. "וכשאני לא הורסת משהוא, אני מעלה זכרונות לא נעימים וזה בטוח הורס כול סיכוי לחברים נורמלים, לא שהיו לי כאלה, אבל למי יש זמן לזה כשמסלקים אותי כול שני וחמישי, אני בטוח אעוף מפה עד יום שישי, מספיק זמן בשביל להגיד הייתי, ראיתי ,אף אחד לא אהב אותי ולחזר הביתה לפני שאימא שלי תספיק להרוס לי שוב את החדר"אמרתי "חבל הייתי רוצה שתישארי" אמר דימיטרי והלך. וסוף סוף הסתכלתי על החדר, הוא היה גדול מעט מהחדר שיש לי בבית יש שם מיטה שנראתה כול כך לא מתאימה, היא נראתה חדשה לגמרי בטח החדר מקולל או משהוא,כי באיזה פנימיה יהיה חדר שיראה כול כך טוב והוא ישאר פנוי?. כנראה שלא אצליח להירדם, כרגיל חשבתי במרירות והתחלתי לתלות כמה פוסטרים שהצלחתי להציל.
תגובות (1)
תמשיכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי