ואם אני לא רוצה להתבגר?
הכל עובר כל כך מהר, במצמוץ אחד הגעתי כבר לשלב הלפני אחרון. ואז? המושכות על חיי בידיים שלי.
השלב הזה הוא המפחיד ביותר, המבגר ביותר וזה שבעצם מנתק אותך מכל מה שאת מכירה.
ואם אני לא רוצה להתנתק? אני רוצה להתקבע, טוב לי עם מה שיש לי עכשיו, בלי עוד אנשים שיעזבו ויוחלפו. מדוע בחירת האחר משמעותה לוותר על השני? והספק שיכרסם בי אם אבחר בדרך הלא נכונה.
ואם אקח את חיי ואהרוס אותם בלי המסגרת הקבועה אליה התרגלתי?
מה אם אני למעשה לא צריכה חופש?
ואיך עונים על כל השאלות הללו? כנראה שאני עצמי בבוא הזמן.
נמאס לי להיפרד, נמאס לי להתגעגע לבלתי מושג, לרחוק ממני. אם מישהו יבוא ויבטיח לי שחברותיי הטובות ילוו אותי לאורך כל חיי וכל האנשים החשובים בחיי יישארו צמודים אליי, אני אסכים בעיניים סגורות לצעוד קדימה ולהתבגר, אבל לצערי אני לא רואה אותו באופק. העתיד בלתי מובטח ובהחלט לא צפוי.
זהו חלק אחד בי שמפחד להתקדם, להתבגר בעוד החלק השני מחכה כבר לפרוץ קדימה. אני כנראה חצויה, כמו שאר בני הנוער. ככה זה כשמתבגרים – מפחדים להתנתק מהשגרה.
אבל איך אפשר להמשיך כך לעתיד, כשלבך כבר מתחיל להתגעגע לעבר?
תגובות (5)
אני גם לא רוצה!
אבל חייבים!
וכאשר תגיעי לחיים האמיתיים תראי שזה לא כזה נורא!
ובסך הכל כיפ!
אז בהצלחה:)
אני כל כך מזדהה איתך!
העתיד יכול להיות לפעמים מאיים, כי לא צפוי לנו מה הולך לקרות, מוציאים אותנו מהאזור הנוח והמוכר שלנו וזורקים אותנו להסתגל למצב חדש בו אנחנו אחראיים לעצמינו. זה יכול להיות מרתיע, אבל זה גם יכול להיות משהו טוב, התחלה חדשה.
זה תלוי בנקודת המבט שלנו, אם נחליט שאנחנו יוצאים לדרך חדשה, שבה ניישם את כל אותם הדברים שרצינו לעשות מאז שהיינו ילדים ושנעשה את זה בצורה הטובה ביותר שאנחנו רק יכולים, זה יעבור לנו חלק יותר!
כי הרי בסופו של דבר, זה יגיע – בין אם נרצה ובין אם לא אז עדיף שניקח את זה בקלות ו"נזרום" עם החיים, לאן שלא יוליכו אותנו :)
כתבת את זה מדהים כרגיל, את תראי שדברים בסוף יסתדרו על הצד הטוב ביותר, הם תמיד מסתדרים! =)
3> נעמי
אני תוהה הרבה בזמן האחרון:
-איך אני אוכל להתנתק מהשגרה שאני חיה בה?
מה אני אעשה כשאני אסיים את השמינית ואפרד מכולם?
קצת מפחיד,אבל עדיין קיימת בי איזושהי נחמה שזה לא הולך להיות קשה כל כך.
אנחנו חוששים מהלא נודע,וזה בסדר.
מפחדים לאבד את מי שקרוב אלינו-את מי שאנחנו רגילים לנוכחות שלו כל הזמן-וגם זה בסדר.
אני חושבת שהזמן יחלוף מהר בדיוק כמו עכשיו,לא יהיה לנו זמן לחשוב על זה בכלל.
ותמיד מכירים דברים חדשים,גם אם ההתחלה קשה…
בהצלחה לכולנו!
ואני חייבת לציין שהכתיבה שלך ממש מדהימה!את כותבת ממש ברמה!
ונורא הזדהיתי.
תמשיכי לכתוב!;)
אני תוהה הרבה בזמן האחרון:
-איך אני אוכל להתנתק מהשגרה שאני חיה בה?
מה אני אעשה כשאני אסיים את השמינית ואפרד מכולם?
קצת מפחיד,אבל עדיין קיימת בי איזושהי נחמה שזה לא הולך להיות קשה כל כך.
אנחנו חוששים מהלא נודע,וזה בסדר.
מפחדים לאבד את מי שקרוב אלינו-את מי שאנחנו רגילים לנוכחות שלו כל הזמן-וגם זה בסדר.
אני חושבת שהזמן יחלוף מהר בדיוק כמו עכשיו,לא יהיה לנו זמן לחשוב על זה בכלל.
ותמיד מכירים דברים חדשים,גם אם ההתחלה קשה…
בהצלחה לכולנו!
ואני חייבת לציין שהכתיבה שלך ממש מדהימה!את כותבת ממש ברמה!
ונורא הזדהיתי.
תמשיכי לכתוב!;)
אתן צודקות! תודה על הכל!
בהצלחה לכולנו…שהעתיד לא יהווה לנו איום וש"נזרום עם החיים" כמו שנעמי אמרה :)