לכל טבעת יש התחלה

הכל התחיל בשיחה סתמית בארוחת הצהריים. בזמנו, עבדתי בהייטק וכל יום הלכנו לאכול במסעדה אחרת. אני הכי אהבתי את האוכל מהמזרח. חריף, מלא טעמים וברוב המקומות הייתי יכול לקבל כמה ג'ינג'ר מוחמץ שרק רציתי. ורציתי הרבה. כל יום הייתי יורד לאכול עם קבוצה אחרת מהמשרד. היה לי חדר משלי ולא הרגשתי צורך להשתייך לקבוצה מסויימת, מה גם שרוב החבר'ה היו נשואים עם ילדים ודיברו תמיד על כיסאות לרכב לתינוק, בעיות הנקה וכמה זה חמוד שהילד מחייך. באותו יום הלכנו למסעדה משפחתית, מה שהאנשים אוהבים לקרוא לה, עממית. השיחה נסובה סביב מחירים של ציוד נלווה לתינוק, שהסתבר לי שהם גבוהים מאוד. הבחור שישב לידי התחיל לתאר איך הוא היה מוותר על כמות האלכוהול בחתונה שלו אם היה יודע כמה תעלה לו שידת ההחתלה. חשבתי על החברה שלי, על כמה אני אוהב אותה ועל איך שהכל נפלא בינינו. לא ממש חשבתי על חתונה, למרות שבמבט לאחור, כבר אז היה לי ברור שאתחתן איתה.
החזרתי את המחשבות שלי לעמיתי לעבודה וגיליתי שהוא עדיין מתלונן על כל הצרות הכלכליות שהילד החדש שלו מביא לחייו, אז שאלתי אותו למה בכלל הוא התחתן, אם הסבל הגדול הזה הוא רק עול כלכלי, אז איזו סיבה יש להתחתן?
הוא רק חייך ואמר שאמנם אפשר לחיות ביחד, להביא ילדים לעולם ביחד, אבל לחתונה יש משמעות מיוחדת. שרק אחרי שאתה מודיע לעולם שאתה מחוייב לאדם הזה שבחרת לחיות איתו הזוגיות מקבלת משמעות נוספת. ואם אתה כבר יודע שהאדם הזה שחי איתך, הוא האדם איתו אתה רוצה להקים משפחה, אז כדאי שתתחתנו לפני שהמשפחה מגיעה, רק בגלל שזה משנה את הדברים.
פטרתי אותו ב:"פפפפפפפפפפפ………….." רעשני. לא, לא נפיחה, רק שרבוב שפתיים והוצאת אוויר. לא ייחסתי לזה הרבה משמעות. כשחזרתי לעמדה שלי, שבע ומנמנם קלות, חשבתי עוד קצת על מה שאמר וגיליתי שהחברה שלי, טל, היא האדם איתו אני רוצה להקים משפחה. היא תהיה אמא נפלאה! האהבה שהיא מסוגלת לספק היא בדיוק מה שאני רוצה שילדי יקבלו (ואני רוצה הרבה ילדים).
באותו רגע התחלתי לתכנן את הצעת הנישואין. חשבתי על כל הרעיונות שעוברים בראש של כולם: ארוחה, צימר, שלט חוצות, מטוס חולף בשמיים. אחרי כמה שבועות של התחבטות, ההחלטה נפלה. אחיה גר באקוודור, עם אשתו והילדה שלהם, מקום עבודתו ביקש, והם לא התנגדו. בפסח הקרוב, חברתי ואחותה תכננו לסוע לבקר אותם למשך שבועיים. מיד התקשרתי לסוכן הנסיעות והזמנתי טיסה, כמה ימים אחרי הטיסה שלהן. הדבר הבא שעשיתי היה למצוא טבעת. ידידה שלי המליצה על צורף, נפגשתי עימו והוא הכין לי טבעת משגעת. השבועות הבאים היו קשים מאוד, לשמור ממנה בסוד את כל העניין היה לא קל. לפני שהיא עלתה למטוס, נתתי לה מכתב אהבה קצר שיהיה לה איך להתגעגע אלי. מה שטל לא ידעה, זה שאם תחבר את האות הראשונה מכל משפט היא תקבל:" אני בדרך אלייך". סתם משהו קטן שהרגשתי שצריך לעשות…
הטיסה שהוזמנה לי כללה שהות של 12 שעות באמסטרדם, כי הרי אין טיסה ישירה לקיטו, בירת אקוודור. לא התלוננתי, הנחתי שאמצא מה לעשות שם במהלך היום. ואכן מצאתי! הסתובבתי לי ברחובות העיר הקטנה גדולה הזו, הסתכלתי על חלונות עם אורות אדומים, אכלתי צ'יפס וחלקתי את האוויר הנעים עם האנשים החופשיים שחיים בה. וכן, בדקתי את חנויות הקפה (ששמן מאוד מטעה) הפזורות בה לרוב. אולי בגלל זה חשבתי שהאוויר נעים.
מכיוון שלא ידעתי מה כמות הכייסים והגנבים בעיר הזאת, החלטתי שהמקום הבטוח ביותר לטבעת יהיה על צווארי, ממש כמו בשר הטבעות. מכיוון שאני לא בחור של תכשיטים (ההפך המוחלט מטל), השרשרת היחידה שהייתה לי הייתה שרשרת הכדורים הכסופה של הדיסקית מהצבא. מכיוון שהחוט שמכסה אותה היה כבר בלוי, יכולתי למשוך את השרשרת ממנו בקלות.
הייתי באמצע שיטוט, עדיין היו לי חמש שעות לשרוף וחשבתי ללכת לקולנוע, אבל אז עברתי ליד קופי שופ שבחזיתה ניצבה תמונת ניאון גדולה של האחים בלוז. עקב היותי מעריץ שרוף של ג'ייק ואלווד, נכנסתי לחלל החשוך, המעופש ומלא העשן של החנות. הסתכלתי מסביבי, המקום היה כמעט ריק מאדם. נגשתי לדלפק, הזמנתי לי קולה וקיבלתי מבט תוהה מבחורה שמאחוריו. החזרתי לה אחד כששמעתי את המחיר. לקחתי את המשקה, התיישבתי על אחת הכורסאות העתיקות והוצאתי את "קופסה שחורה" של עמוס עוז. אני מודה שהייתי כבר קצת עייף ומסוחרר, אבל בעיקר בגלל שזו הייתה טיסת לילה ולא הצלחתי להרדם במטוס. יכול להיות שהעשן בחדר עזר/הפריע, תלוי איך מסתכלים על זה.
קראתי וחלמתי לסירוגין, כדי לגלות שעל הכסא שמעברו השני של השולחן התיישבה בחורה. יפה. לא יפה כמו טל, אבל בהחלט מושכת. הסתכלתי עליה לכמה שניות, כי בכל זאת אני גבר, והיא החזירה לי מבט יציב ורגוע, עיניה היו כחולות בהירות ואז הבנתי שאם שמתי לב לזה כנראה שאני מסתכל עליה יותר מידי זמן. חייכתי בבישנות והורדתי את עיני לספר. היא צחקה ואמרה לי משהו בהולנדית. זה היה יכול להיות בסינית באותה המידה, אז הסברתי באנגלית העילגת שלי שאני מישראל. משום מה זה הלהיב אותה. היא התחילה לשאול הרבה שאלות על מדינתנו הקטנטונת, בעיקר על המצב הבטחוני. אמרתי לה שאני לא פוליטיקאי דגול אבל לכל סיפור יש שני צדדים ואני בטוח שאם היא תשאל פלשתינאי את אותן השאלות היא תקבל תשובה אחרת לגמרי. היא התחילה להתעניין בספר שאני קורא, באותיות, בכתיבה מימין לשמאל ותוך כדי שיחה עברה לשבת לצידי על הספה. היא שאלה מה אני עושה באמסטרדם וסיפרתי לה את כל הסיפור על טל, הראיתי לה את הטבעת והיא אמרה שאני טיפוס מאוד רומנטי. הודיתי לה וציינתי שהדבר היחיד שמטריד אותי זה שאני כבר מסתובב כמה שעות ברגל ובטח כשאגיע לקיטו לא אהיה כ"כ נקי. היא אמרה שהיא גרה לא רחוק ושהיא מוכנה להלוות לי את המקלחת שלה.
עכשיו אתם מרימים גבה. ובצדק.
אבל באמת שלא חשבתי שהיא נמשכת אלי בשום אופן או צורה. סיפרתי לה שאני עומד להציע נישואין, סיפרתי לה כמה אני אוהב את טל ואני מוכרח לציין שמעולם, אבל מעולם לא התחילה איתי בחורה. אני לא חושב שאני מכוער או משהו כזה, אבל כנראה לא מספיק מושך כדי שהבנות ייפלו לרגליי.
לא חשבתי הרבה לפני שהסכמתי, כי הרגשתי שמקלחת טובה היא בדיוק מה שאני צריך. הלכנו ברגל לדירתה, שהייתה ממש לא רחוקה. חדרי המדרגות באמסטרדם מאוד צרים וגבוהים, הגעתי לדירתה שבקומה השלישית מתנשף. היא הוציאה לי מגבת מהארון וכיוונה אותי למקלחת, את תיק הגב שלי השארתי בסלון (המזוודה הייתה כבר במטוס). במקלחת התפשטתי ואת השרשרת עם הטבעת עליה הורדתי והנחתי על שפת הכיור. המים היו חמים ונעימים, בדיוק מה שהייתי צריך. את מה שקרה אח"כ אתם יכולים כבר לנחש.
הייתי עם הראש עמוק בתוך זרם המים וכנראה בגלל זה לא שמעתי אותה נכנסת. הדבר היחיד שהרגשתי זה את ידה מלטפת את גבי. קפצתי וסתובבתי אחורה בתדהמה. היא הייתה ערומה כמובן וכל מה שאני יכולתי לעשות זה לבהות בטימטום. היא חייכה והמשיכה ללטף אותי. תפסתי את ידיה בידי ואמרתי לה באנגלית הרצוצה שלי שאני לא רוצה, שזה מאוד יפה מצידה, אבל אני מאוהב בטל. זה כבר גרם לה להפוך את עורה.
היא התחילה לצעוק עלי ולקלל אותי בהולנדית, שבכל הנוגע לקללות, הרבה יותר דומה לגרמנית. היא החלה לדחוף אותי, בהתחלה מחוץ למקלחון ואז מחוץ לחדר האמבטיה. כל מה שיכולתי לעשות זה לנסות לחמוק מהמכות תוך כדי שאני מנסה לחמוק ממראה שדיה הקופצים. בשניהם נחלתי כשלון חרוץ.
לפני שהבנתי מה קורה, הייתי נעול בחדר המדרגות מחוץ לדירה שלה.
ללא בגדים.
ללא התיק.
ללא הדרכון וכרטיס הטיסה שבתוך התיק.
וללא הטבעת!

עכשיו זה כבר קצת מרגיש כמו איזה סרט מתח טוב. אתה עירום בחדר מדרגות בעיר זרה, יש לך ארבע שעות להשיג בגדים, דרכון, כרטיס טיסה וטבעת לאישה שאתה אוהב. האמצעים העומדים לרשותך? אתה. וזהו.
אז אני יכול לספר לכם איך התגנבתי לחצר האחורית, מצאתי בגדים על חבל כביסה בקומה הראשונה, מכיוון שכבר הייתי שם החלטתי לטפס עוד שתי קומות על המרזב, לשלוח יד דרך החלון ולהשיג את הטבעת. לשגרירות היה קצת יותר קשה להגיע, אבל בהולנד תמיד תמצא איזה הולנדי שעדיין מנסה לעזור ליהודים.
או שאני יכול לספר לכם שחזרתי בבושת פנים לארץ אחרי שהסתובבתי כמה ימים כקבצן עד שהצלחתי לאסוף מספיק כסף להתקשר להורי שיעזרו לי. וטל לא יודעת בכלל על כל הסיפור.
או שאחרי כמה דפיקות על הדלת ותחנונים מהשכנים, היא נאותה לפתוח את הדלת ולהחזיר לי את כל חפציי.
או שהתקשרתי לטל, סיפרתי לה הכל והיא ניתקה לי בפרצוף.
בסופו של דבר, אתם תאמינו למה שאתם רוצים. או שאולי אפילו תחליטו שהתרחש משהו אחר לגמרי.
לזה אתם חייבים להאמין: טל ואני נישאנו כשהטבעת הזו על אצבעה. היליה, ילדתנו המקסימה להפליא צולחת כרגע את שנתה השלישית בעולם ובקרוב יצטרף אליה אחיה הקטן (שמשון, שם עבודה) שאני מאחל לו בריאות, אושר ועושר.
ושיתרחק מאמסטרדם!