מפקד הטבעות פרק 4

כשהגעתי לחדר הדבר הראשון שעשיתי היה לתפוס שינה-שינה שנמשכה 11 שעות.
כשהתעוררתי התיישבתי על המיטה והתחלתי לסרוק את הביתן שלי-
הוא היה גדול, עם שני מיתות בצבע חום, מטבח קטן בצבע כתום, שולחן ו-2 כיסאות בצבע חום-אדמה.
מישהו פה אוהב צבע חום, חשבתי לעצמי; כי אפילו שולחן הכתיבה היה בצבע חום-בז'.
הדלת נפתחה. שמעתי קול של נערה אומר:"הו, סוף סוף התעוררת."
הבטתי לכיוון הדלת, שם ראיתי אותה-נערה בהירה, עם שיער שחור ארוך,עיניים כחולות-ירוקות כמעט טורקיז, פה קפוץ-סדוק ואף קטן; היא לבשה שמלה אדומה שהגדישה את עיניה היפות, על אצבעות ידיה היו שש טבעות-שלוש בכל יד, בעלי צבעים שונים ואותם צורות משונות.
"שמי אדיסנה ואחרי שתתלבש." אמרה "אני יעשה לך סיור קטן."
"בסדר."
התלבשתי במהירות ויצאנו.
עקפנו כמה ביתנים, עד שהגענו לאחד הביתנים הגדולים "אני מקווה שאתה אוהב חביתה ונודלס על הבוקר."
"בטח." עניתי אם כי בכלל לא הקשבתי לה.
כל הריכוז שלי היה על הביתן-הוא היה גדול עם שני קומות, הקומה השנייה הייתה כנראה הספרייה –היא הייתה גדולה,גדושה בספרים, וריקה מאדם.
הקומה הראשונה, הייתה מסודרת בשולחנות חומים עם ספסלים משני הצדדים עליהם ישבו ילדים ואכלו.
בכניסה, כמה צעדים לידי, היה מין שולחן הגשה שחור, לידו עמדו שני ילדים וחילקו אוכל, הם היו תאומים, עם עיניים שחורות,שפתיים יבשות, ושיער קצוץ; במרחק מה מהם הייתה נערה שנראתה כמוהם בדיוק-חוץ מהשיער, שיערה היה ארוך, בצבע זהב, על ראשה היה כובע לבן כמו של טבחים, ולגופה סינר תכלת, היו לה ידיים זריזות מלאות טבעות בהם הגישה אוכל במהירות.
אני ואדיסנה ניגשנו אליה "שני חביתות ונודלס." אמרה אדיסנה ופנתה אליי "מה אתה רוצה לשתות, קולה או מנגו?"
"מנגו."
"טוב," אמרה אדיסנה, היא פנתה לנערה ואמרה:"אז שני נודלס וחביתות עם מיץ מנגו וקולה." הנערה התחילה למלא במהירות את האוכל והשתיה על שני מגשים
כשעמדתי לקחת את האוכל בחור אחד ניגש אליה ונישק אותה בהפתעה על הלחי, היא הסתובבה ונישקה אותו בחזרה. אני פשוט לקחתי האוכל שלי והלכתי אחרי אדיסנה שגלגלה עיניים.
התיישבנו בקצה השני של האולם. אדיסנה התחילה לאכול בעוד אני בודק כל חתיכה לפני שאני מניח אותה בפה. כשהיא גמרה את האוכל היא אמרה:"אני יהיה המדריכה שלך.אבל לפני השאלות תן לי להסביר לך כמה דברים."
היא הרימה את הכוס וגמרה את הקולה בלגימה אחת. "בסדר, אני פשוט יתחיל מהתחלה. כל ילד שמגיע לכאן צריך להחליט אם הוא נשאר או הולך ובשביל להחליט נותנים לך כמה זמן שאתה צריך. לאחר שאתה מחליט, מביאים אותך לחדר שנקרא חדר הטבעות. כשאתה נכנס משאירים אותך לבד; והטבעת הראשונה שזוהרת אותה אתה לוקח. לאחר מכן אתה לומד לשלוט בכוחות שהטבעת נותנת לך."
"כוחות?"
"כל טבעת מכילה כוח מסוים, רוצה דוגמה?"
"את צוחקת עליי."
"לי יש טבעת שנותנת כוח של אוויר," אמרה מתעלמת לגמרי ממה שאמרתי.
"זה מתיחה?"
"אני חוששת שלא."
"אני לא מאמין לך. זה סתם.."
"חלום בלהות? סיוט? כן, כולנו חשבנו ככה בהתחלה."
"למה אני? אני מתכוון יש מאות ילדים בעולם, למה דווקא אני."
"אנחנו בוחרים ילדים שההורים שלהם לא יחזרו אליהם."
הרגשתי שאני מחוויר, ניסיתי להגיד שפאבאלן הבטיח שהורי יחזרו, או שלפחות הוא יגיד לי מה קרה איתם. אבל הגרון שלי היה יבש, לקחתי את הכוס, אך היא הייתה ריקה, "הנה, תן לי." אמרה אדיסנה, והושיטה את ידה.
נתתי לה את הכוס.
היא העבירה את ידה מעל הכוס, והכוס החלה להתמלא במים.
פי נפער בתדהמה.
"איך…" שאלתי, שוכח לגמרי את הצימאון,את הוריי, ואת כל מה שרציתי להגיד.
"הטבעות." אמרה, כאילו זה מסביר הכל…
שתקתי. אם הטבעות באמת מביאות כוח..
"מה יקרה אחרי שאני יקבל טבעת?"
"אתה לומד להשתמש בה. ותאמין לי זה החלק הכי קשה, הרבה ילדים עזבו בחלק הזה."
"החלק הזה?את מתכוונת שיש עוד חלקים?"
"כן, כשאתה לומד לשלוט בטבעת אתה מקבל שלוש מסימות, אם אתה מצליח אתה נשאר, ופאבאלן מחליט אם להביא לך עוד טבעת, זאת שאלה של האם-אתה-מוכן אבל,"היא זקפה אצבע ואמרה:"אם אתה לא.."
הבטתי בה בשקט, והבחנתי בדמעה קטנה בזווית עינה "יקרה לי מה שקרה לארול נכון?"
היא שתקה, ולאחר כמה שניות היא הנידה את ראשה ואמרה:"לא, הוא לא ברח בגלל המשימות."
ברח??
"בגלל מה הוא עזב?"
"איש לא יודע." אמרה, ועל הלחי שלה נצצו הדמעות…
"הכרת אותו?" זאת הייתה הצהרה לא שאלה,היא קמה וברחה החוצה.
אופס..