נסיכים ומלאכים-פרק 15

לילה שלם ישב סורין במיטתו והרהר.
הוא עדיין לא הגיע להחלטה מכרעת בנוגע לעתידו,שנראה כרגע בלתי ידוע.
מבלי לחשוב פעמיים עלה על סוסו ודהר אל הצוקים.
הוא עמד על הצוק,כשסוסו קשור לענף עץ בכדי שלא יברח לו.
הרוח הקרירה חדרה לעצמותיו,כשמבלי שאפילו הרגיש זלגו דמעות מעיניו.
ליבו סער בקירבו.כשהוא,מביט אל האופק ומחשבות רצות בראשו.
אין.אין כאב גדול יותר מזה של אהבה נכזבת.
כשמדובר בחבר טוב שלך שזוכה בליבה של נערתך.
הוא חש כאילו קת'רין עקרה לו את הלב וזרקה אותו מהחלון.
כשלפתע,התנפל עליו אוייב ותיק.
"הנסיך דמיאן,"פנה אליו,"אביר לבוש שחורים."
"סת'.."הבחין בפניו של אויבו.
"באתי לסגור איתך חשבון."קרא סת'.
"אני לא מעוניין להלחם בך.."ענה דמיאן,עסוק במחשבותיו על אהובתו.
"מה קרה?"שאל.."איבדת את רוח הקרב שהייתה בך?"
"לא,"ענה,"פשוט אין לי חשק.קצתי בחיים."
"אז,ראה בי כגואל שלך."אמר סת'.."אגאל אותך מייסוריי ליבך."
"סת'.."אמר דמיאן.
"בשבילך..אני גם מלאך המוות שבא לקחת את נשמתך לעולם המתים."ענה סת',שולף חרב.
"אל תאלץ אותי להלחם בך!"התחמם דמיאן,שולף את חרבו.
"זו רוח הלחימה שדיברתי עליה.."אמר סת'.."צריך רק לחמם אותך."
השניים החלו נלחמים זה בזה.כשלפתע לפת סת' את צווארו של דמיאן.
"אתה הולך למות."אמר סת'.
"מה אתה רוצה ממני?"שאל דמיאן.
"את קת'רין!"קרא סת'.
"קת'רין?.נעלמת ל 3 שנים,קת'רין הייתה בטוחה שאתה מת!"קרא דמיאן.
"דמיאן..איפה היא?"שאל סת'.
"אין לי מושג..היא עזבה אותי."קרא דמיאן.
"הבנתי."הבין סת'.
לאחר הדו קרב הקצר והמוזר הזה,הותיר סת' את דמיאן על הצוק לבדו.
דמיאן שב לארמון,נסער יותר משהיה כשיצא לעבר הצוקים.
הוא התיישב על מיטתו,אוחז בפיגיון, לוקח נשימות עמוקות.עוצם את עיניו כשידו מעט רועדת והוא מחדיר את הפיגיון ללב שלו,כשתוך מספר רגעים קצרים דם,התחיל מטפטף וצובע את המצעים באדום עז.נשימותיו הפכו כבדות,כשהוא לוחש את שמה של קת'רין…