אהבה בסגנון ספרדי המשך 6

"לא,לא,לא" קול אישה נשמע מעבר לדלת המאפייה "אני לא מסכימה לחוסר האחריות הזה! הלקוח ביקש עוגת ענק של דרדסים לא של גרמלין בשפעת חורף! אנחנו לא רוצים שיהיה לו סיוטים נכון? יופי! אז אני רוצה שה-'מפסלים' כמו שאתם קוראים להם יתחילו להשתפר ועכשיו!"
הדלת נפתחה בתנופה וכל זוגות העיניים של העובדים הסתכלו עליה,על גופה החטוב,על שיערה החום כאדמה,על הבגדים שנראו כאילו נתפרו במיוחד בשבילה,על משקפיי הספרנית הגדולות שלא הצליחו להסתיר את עיניה החתוליות "היי גברתי.." אחד העובדים הוריד את כובעו והסתכל עליה "אני..אני רציתי לשאול אותך..טוב זה די.." הוא התחיל לגמגם והיא זירזה אותו "מה רצית לוקה?" היא חייכה בחמימות ושילבה את ידיה בהתעניינות "אני רציתי לדעת אם אני אוכל לקבל העלאה בשכר.." הוא הסתכל עליה בציפייה והיא סימנה לו לבוא למשרדה "אוקיי שב לך ותסביר לי מה הסיבה?" היא החלה להתעסק בניירת והתחילה לשמוע אותו מגמגם "לוקה.מה אמרנו? אתה יכול להרגיש חופשי איתי.." היא חייכה אליו והורידה את משקפיה "את צודקת! אשתי בהריון!" הוא חייך כשראה אותה מוחאת כפיים בהתרגשות "וואו! אתם חיכיתם לזה לא?" היא חיבקה אותו והסתכלה עליו "כן..המון זמן..אבל הבעיה היא שעכשיו שעוד ילד נכנס למשפחה והמשכורת לא מספיקה..לא שאני מזלזל בה או משהו!"
"אתה צודק לוקה..עכשיו אתם שמונה! אני אתן לך העלאה אבל..עם ההעלאה אתה צריך גם להתאמץ יותר..שתרגיש שהרווחת את זה אוקיי?" היא צחקה והובילה אותו אל מחוץ למשרדה "תודה,תודה,תודה,את מצילת חיים גברתי,תודה רבה! תודה..שוב!" הוא צחק והחזיר את כובעו אל ראשו "בריטני!"
"כן גברתי?" בפתח דלתה הופיעה נערה עם שיער חלק ופוני בובה שהבליט את עורה החיוור ואת שפתיה המלאות "אני יוצאת לפגישה עם אבא שלי..תשגיחי פה לכמה זמן אוקיי?"
"אין בעיה גברתי.."
"ביי!" היא יצאה בהליכה מהירה אל עבר המכונית ספורט השחורה שלה והתניעה את המנוע ששאג והחל לנסוע במהירות,היא עצרה ברמזור והעבירה קבוצת שיער לאחור "אוי פאק!" היא הסתכלה על שעונה והחלה להילחץ יותר "אני מתה,אני מרוסקת,הצילו!" היא הגבירה הילוך בשנייה שהרמזור החליף צבע והגיעה למקום שבו הייתה צריכה להיפגש עם אביה תוך כמה דקות "שמור עליה" היא זרקה את המפתחות לנער שהיה אחראי על המפתחות והחלה ללכת כשראתה כמה בחורים בוהים בה ובגופה "רקדתי,שרתי? לא. אז אין שום סיבה שתסתכלו עליי" היא הסתובבה אליהם ולאחר כמה שניות הסתובבה חזרה ונכנסה למסעדה "היי אבא" היא חייכה וחיבקה את אביה "אז..על מה רצית לדבר איתי?" שאלה והניחה את תיקה על הכיסא ליד "אני חושב להגדיל את המסעדה.."
"מה? אבל..אמרת שאתה תגדיל את הסניף בניו ג'רזי"
"אמרתי ואני אקיים אבל ברגע זה אני חושב על העתיד וזה יותר חסכוני עכשיו מאשר אחר כך"
"לא"
"מה לא?"
"אני לא מרשה לך!" היא צעקה וכל פני הלקוחות הסתכלו עליה
"אני לא ממש שואל אותך.."
"אבא.."
"לא.את תקשיבי לי רוזלין חוארס! לפני חמש שנים כשקרה מה שקרה אני חשבתי שזה היה בריא לתת לך משהו להתעסק בו..אבל לא חשבתי שתשתלטי לי על החיים!"
"קרה מה שקרה?"
"רוז.."
"לא אבא! לא קרה מה שקרה! הוא מת בגללי! אני הייתי צריכה למות!"
"רוז!"
"אני צריכה לחזור לעבודה אבא..ואל תדאג מאחר שכל הסניפים חתומים על שמי אני אשיג את הכסף ואני לא אצטרך לשלוט בחיים שלך יותר..להתראות"
"רוז חכי"
"מה?"
"אני רציתי לדעת גם קצת על הפגישה שלך עם האחיין של אליוט"
"הוא משעמם תחת"
"רוז! דברי בשפה מכובדת בבקשה.."
"אוקיי אבא..התוכן הפנימי שלו משעממם,אותי לפחות,עד כאב"
"מצוין..קבעתי לכם פגישה שנייה"
"מה?!"
"חשבתי שהלך לכם טוב"
"הרגע אמרתי לך שהוא משעממם אותי"
"טוב..מאוחר מידי" אביה של רוז קם והניח שטר של חמישים דולר על השולחן "נתראה בבית נסיכה" הוא נשק לרוז ההמומה על המצח ויצא מן המסעדה "loco papá" רוז מלמלה ויצאה גם היא מהמסעדה כשהיא מסמסת לבריטני "נעליים יפות" מלמלה כשראתה נעליי נייק שחורות עם פס אדום למטה "תודה" היא שמעה מלמול בחזרה,היא סובבה את ראשה וראתה את גבו של אותו הבנאדם שהודה לה..