I.L.B
חחחח עוד הפסקה...מצטערת ^_^

צוחק מי שצוחק אחרון 15

I.L.B 22/09/2012 859 צפיות 3 תגובות
חחחח עוד הפסקה...מצטערת ^_^

"איפה שיין?" מייק שאל את ליאם מחפש בראשו
"לא פה כמו שאתה רואה"
"את זה הבנתי..בגלל זה אני שואל איפה היא איינשטין"
"בטח בדרך הביתה"
"בדרך מאיפה?"
"מהיער.."
מהיער? אתה מטומטם או שאתה עושה את עצמך?"
"מה?"
"ליאם זה יער..היא יכולה להיפצע!"
"תירגע..היא בטח עכשיו בכניסה לבית"
"אממ רק רגע..לא היא לא!"
"תירגע! אני מבין שזה התקופה שלפני הפעם בחודש אבל תרסן את עצמך!"
"חה חה קרעת עכשיו,אם היא לא חוזרת עד הבוקר וקרה לה משהו..זה באשמתך"
"לילה טוב מייק"
"לילה טוב מכחישן סטרואידים"
"מייק!"
"קראת לי?"
"אני לא לוקח סטרואידים,בפעם האלף!"
"הצעד הראשון זה להודות בבעיה ליאם,לילה טוב.."
"בוקר" ליאם ירד במדרגות בעודו משפשף את עיניו בעייפות "יא חתיכת.." לוק בא אליו משום מקום והפיל אותו לרצפה "ליאם!" שיין שירדה מן המדרגות ראתה את ליאם על הרצפה ואת לוק מסתכל עליו בכעס "מה לעזאזל קורה פה?" שיין שאלה ועזרה לליאם לקום "הזבל הזה השאיר אותך אתמול ביער לבד! זה מה שקרה!" לוק צעק והסתכל על ליאם "אבל אני פה עכשיו!" שיין צעקה לו בחזרה "אני לא מדבר על זה! אני מדבר על זה שהוא אפילו לא ניסה לחפש אותך!" לוק צעק ושיין עצרה "מה?" היא שאלה את לוק והעבירה את מבטה אל ליאם "יא חתיכת זבל!" היא צעקה ונתנה סטירה לליאם "היי היי היי" ליאם צעק והרים את ידיו בכדי להגן על פניו "בואו נעזוב את הפרצוף שלי במנוחה!"
"למה? לפי דעתי הוא צריך להיות מרוסק על הידיים שלי!"
"אוקיי מישהי פה קמה על צד שמאל היום.."
"מישהי פה קמה ביער היום!"
"אני מצטער!" ליאם צעק ונשמע צלצול טלפון מכיסו של לוק "אני כבר חוזר" לוק אמר וענה לשיחה "קח את הזמן!" ליאם צעק לו ושיין נתנה לו מכה בכתף "אם לא היית בת הייתי משנה את הצורה של הפרצוף שלך לשילוב של גרמלין ונרקומן בסטלה!" ליאם צעק על שיין המומה "חצוף!" היא אמרה בהלם "אני צריך ללכת" לוק חזר עם הבאה עצובה על פניו "מה? אבל אמרת שאתה נשאר לשבוע.." שיין אמרה מבואסת "כן טוב..מרי הסתבכה עם כל הסידורים של השיפוצים וצריכה את העזרה שלי" לוק התעסק בפלאפון "אוי כמה חבל..צריך עזרה עם התיקים?" ליאם שאל וחייך קלות..
"איפה הוא?" שיין ירדה מן המדרגות אל ליאם המחויך "ברגע זה..בדרך לפנימייה" הוא חיקה את שיין מאותו יום ועלה בגרם המדרגות "הולכת לאנשהו?" הוא שאל אותה כשראה אותה מוכנה ליציאה והניח את המפתחות של האוטו על השידה שליד הדלת "כן..למוסך" היא שילבה את ידיה וצפתה בו עולה במדרגות "למה?" הוא שאל אותה ועלה בעייפות אל חדרו "לתקן את האוטו שלי..לבד" היא הסתכלה עליו נעצר ומסתובב לאט לאט "מה?" הוא שאל "העסקה.." היא חייכה והתקדמה אל עברו "חשבתי שירדת מזה" הוא ירד מן המדרגות "להפך..שיניתי אותה קצת" היא חייכה בערמומיות ועמדה מולו "לפי מה שהבנתי אתמול..לא ממש אכפת לך שאני דואגת לך..אז אני רוצה שתכיר את המתחרה שלך" היא חייכה אליו ומבטו נהפך לנחרד "את לא.." הוא ניסה להכחיש את מה שמוחו קלט "הו אני כן.." היא התקדמה אל עבר המטבח והוא אחריה "אבל..את..את קולטת שזה מרוץ של חיים או מוות?" ליאם שאל בכעס "אני מבינה את זה בדיוק כמו שאתה מבין את זה..טוב מאוד..אז או שאתה מתחרה או שאתה לא! תחליט!" היא שאלה אותו ועמדה בצד השני של האי משיש "לא!" הוא אמר לה בבירור "אז נחכה לבוריס!" היא צעקה ורקעה בידיה על השיש "את מטורפת!" ליאם אמר ויצא מן המטבח "לאן אתה הולך?" היא שאלה אותו ויצאה גם היא "לבטל את העסקה המטומטמת שלך! המרוץ עוד יומיים! אין סיכוי שתצליחי לסיים את המכונית בזמן!" הוא צעק עליה ולקח את המפתחות שלו "אויש תפסיק כבר!" היא צעקה עליו ויצאה אחריו מן הבית "להפסיק מה? להבליג מהעובדה שאין לך מושג מה את עושה?" הוא שאל אותה ופתח את האוטו "לא! להפסיק לחשוב שאני איזו ילדה קטנה שעושה את כל זה כדי לקבל ממך תשומת לב!" שיין צעקה והתחרטה על כך מיד "מה?" ליאם שאל אחרי כמה דקות של שקט "כלום.." שיין הסתובבה אל הבית בחזרה והורידה את המעיל שלבשה מעליה..
"היי" מייק וולדימיר התקדמו אל עבר ליאם צוחקים בניהם "מה מצחיק?" ליאם שאל ופשט את חולצתו "שמענו שיש לך מתחרה רציני.." מייק ניסה להסתיר את חיוכו "נו.." ליאם גלגל את עיניו בעוד מייק מקניט אותו שהמתחרה הרציני שלו או יותר נכון..הרצינית שלו היא בת "רק חסר שה-'מתחרה' תהיה שיין!" הוא צעק וכל המוסך צחק חוץ מליאם שחייך חיוך מאוכזב ומשועשע בו זמנית "אתה לא..רגע..שיין?!" מייק הרצין את מבטו באחת ובשנייה כל המבטים המשועשעים נמחקו ממבטי הבחורים הצעירים שהיו מפוזרים במוסך "אתה חייב לשכנע אותה לוותר!" מייק צעק ולקח את חברו הצידה "נראה לך שלא ניסיתי את זה כבר?" ליאם שאל את מייק וניסה לחשוב על תוכנית אחרת
"טוב אני מקווה שאתה לא מוותר נכון?"
"מה זאת אומרת?"
"התחרות..אם לא תתחרה.."
"אני יודע..לא נראה לי שיש לי ברירה.."
"מה?"
"אני אתחרה מול שיין.." ליאם הניח את החולצה שהוריד על כתפו והלך לעשות גימורים קטנים למכונית..
~יום התחרות~
"שיין!" אמא של שיין קראה לה ממורד המדרגות בעודה עונדת את עגיליה על אוזניה "מה?" שיין צעקה לה בחזרה כשהיא עומדת מול המראה ואוספת את תלתליה שהוחלקו היטב בפן אל קוקו גבוה וארוך "את באה?" היא שמעה את אימה והסתכלה על השתקפותה בראי "לכו אתם!" היא צעקה לה והמשיכה כשהפנתה את ראשה אל הדלת "אני אבוא עוד מעט.." היא צעקה לאימה וחייכה חיוך קטן לעצמה "אוקיי חמודה! אנחנו הלכנו! נשמור לך מקום!" אימה צעקה וכמה שניות לאחר מכן שמעה טריקת דלת "נראה לי שאני אסתדר בלי מקום.." שיין חייכה אל המראה והתהלכה לכיוון האמבטיה בכדי להחליף בגדים "וואו..נהגת מרוצים מה?" שיין יצאה מחדר האמבטיה וראתה את שלי עומדת מולה ומשלבת את ידיה עם חיוך תמים על פניה "כן..אני חשבתי שאני צריכה תחביב אם אני נשארת פה עוד חודשיים.." שלי חייכה אליה והתקדמה אל עברה "אני רוצה להראות לך משהו.."היא הניחה את ידה על גבה של שיין והובילה אותה אל מחוץ לחדר "אני ממש צריכה ללכת!" שיין ניסתה להישמע מנומסת "זה ייקח רק כמה שניות" שלי חייכה את אותו החיוך האופייני שלה,החיוך שנחרט לשיין עמוק במוח מלפני חמש שנים מאחורי ביתה "בואי..כנסי.." שלי עצרה אל מול חווה גדולה שמאחורי ביתה "מה.."שיין מלמלה משפט לא מובן "שניכנס?" שלי שאלה ומתוך החווה יצאה מרי עם מכנס עור צמוד וז'קט שחור על גופה "שיין..כמה לא נעים לפגוש אותך.." מרי חייכה והסתכלה על שיין שהייתה גבוה ממנה בכמה סנטימטרים "מרי..עוד לא נגמלת מטלנובלות? את יודעת מה קורה בסוף..הכלבה מתה אז מילים אחרונות?" שיין שאלה את מרי הזועמת ושמעה את שלי מנסה לבלוע גיחוך אך זה לא הזיז לה "כן.." מרי ענתה וחייכה חיוך ערמומי "תיהני בחווה חזירונת.." שיין הסתכלה על מרי לא מבינה ותוך כמה שניות הרגישה את גופה נדחף אל תוך החווה "ורק שתדעי..שעכשיו שהחלטת 'לפרוש' ליאם..הולך למות" מרי חייכה והסתכלה על שיין ההמומה "ואת שמחה? חשבתי שאת אוהבת אותו!" שיין צעקה למרי שחיוכה הפך לצחוק מתגלגל "כן טוב..אני שחקנית טובה! כל זה היה משחק! את מבינה..הנרי רוברטסון..הוא אבא שלי..הוא זה ששכנע את ליאם להתחיל לנהוג במרוצי מוות..אני הייתי אמורה להתחתן איתו וכשהוא ימות אני יירש את כל כספו..אבל אז את הגעת. וגרמת לו להתחיל לשכוח אותי ולהרוס לי את התוכנית..אבל לא עוד! אז מה את אומרת..מילים אחרונות?" היא שאלה את שיין ופתחה בצחוק מתגלגל בעודה סוגרת את דלת החווה ונועלת אותה "כן..כלבה מטונפת הבלונד חימצן לך את המוח" שיין מלמלה והתקדמה אל עבר החלון הגדול שהיה באורווה "מי נועל חלון?!" היא שאלה את עצמה והתחילה לבעוט בחלון בחוזקה יחד עם מקל שמצאה על הרצפה..


תגובות (3)

יאאא כמה זמן ? התגעגעתי לשיין !! ואייי אני מאווהבת בסיפוורים שלך !!
תמשכייי במהיירות :)

23/09/2012 06:18

אני לא מאמינה שהמשכת…!
תמשיכי דחוףףףףףףףףףףף….!!!!!!

23/09/2012 07:01

אני לא מאמינה שסוף סוף המשכת!!
תמשיכי דחוף!!!!! מאוהבת בסיפור הזה!!!

23/09/2012 08:27
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך