עוד שבת של כדורגל-חלק ג'

כמה ימים לאחר מכן היה משחק של הקבוצה שלו שיקבע אם הקבוצה תהיה אלופה,כל הכיתה הגיעה ועודדה אותו,וכולם אמרו שהוא ממש טוב,הוא הבקיע גול,ועוד גול,ובסוף המשחק כמעט והבקיעו להם גול אבל השוער עצר את הכדור,וזהו הם אלופים.
הם הלכו לחדר ההלבשה והתארגנו,ואני חיכיתי לו מחוץ לאצטדיון,עברה חצי שעה והוא עדיין לא הגיע עוד רבע שעה עברה והוא עדיין לא הגיע,הלכתי אל חדרי ההלבשה לראות מה קורה איתו,ובאמת לא חשבתי שזה אמיתי,"די עומר!,אני יודעת שעמוק בתוך ליבך אתה אוהב אותי לא את מעיין,אתה צריך להיות איתי,"ראיתי את גילי אומרת לו,"אה וואלה? פפששש כמה זמן את כבר מתכננת את זה? די לא נמאס לך?את יודעת איזו פתטית את נראית מהצד?גילי אני מבקשת ממך ולא בשבילי רק בשבילך,תפסיקי!" אמרתי לה,והיא הלכה משם בלי לענות אפילו.
"מאמי אני נשבע לך לא היה כלום הפעם היא אפילו לא נישקה אותי" הוא אמר בלחץ,"די נשמה שלי תירגע אני יודעת קיצור אני רק באתי להגיד לך מזל טוב ושיצאת ענק,אלוף שלי,אני עפה הביתה תיהנה בחגיגות" אמרתי לו "מה את לא באה איתי?" הוא שאל, "לא מותק יש לי מחר מבחן ענקי,אוהבת אותך" והלכתי משם.
בשעה שתיים בלילה קיבלתי הודעה מעומר:"זה נגמר בינינו,אני לא צריך אותך יותר,הייתי צריך אותך רק בשביל לגרום לרננה לקנא" (רננה הייתה ילדה חדשה שהגיעה לבית הספר) לא נרדמתי כל הלילה הייתי עסוקה בבכי ובמחשבות על למה?!"למה דווקא לי זה קורה,ידעתי שלא הייתי צריכה להתאהב בו!!!!!"
ביום שלמחרת הגעתי לבית הספר באיחור וכשהוא ניגש אליי,התרחקתי והלכתי לשבת עם חברות,"מאמי הכל בסדר?"הוא שאל אותה,"לכי דברי איתו אחרת הוא לא יעזוב אותך", אמרה לי אפרת,"מה אתה רוצה" שאלתי בתקיפות? "מה קרה יפה שלי בכית?" הוא שאל בקול תמים פשוט נתתי לו סתירה!לא יכולתי גם ההודעה הזאת וגם הוא משחק לי אותה תמים פתאום?! "תגיד לי אתה רציני?!או שסתם בא לך לעשות ממני צחוק?!"רציתי ללכת אבל הוא תפס לי את היד "אל תיגע בי,אל תיגע בי ואל תתקרב אליי יותר" צעקתי עליו כשאני לא מפסיקה לבכות,"נסיכה שלי מה קרה?!אני לא מביו באמת שלא!"הוא שאל שוב עם הקול התמים הזה,השארתי לו את הפלאפון שלי עם ההודעה מופיעה על המסך והלכתי מהר לשירותים לנקות את האיפור שנמרח.
נגמרה ההפסקה אני חזרתי לכיתה,והוא שם לי את הפלאפון על השולחן,והסתכל עליי כאילו הוא יודע מה הולך אבל אני החלטתי שזהו אני לבנאדם הזה לא סולחת יותר.
"תקשיבי גנבו לי אתמול את הפלאפון,אני הלכתי לחגיגות בלי פלאפון,אני לא יודע מי שלח לך את ההודעה הזאת אני רק יודע שזה בנאדם שרוצה להפריד בינינו ואת כרגע עוזרת לו" הוא אמר לי.
ואני שתקתי פשוט הרגשתי כל כך מפגרת,הורדתי את הראש למטה מרוב בושה.
"די נסיכה שלי זה בסדר אני במקומך הייתי מגיב הרבה יותר גרוע" הוא אמר ונישק אותי.
"לא, זה לא יכול להמשיך ככה אתה בא איתי",אמרתי לו ומשכתי אותו לכיתה,"זה את שלחת לי את ההודעה?!"שאלתי את גילי בתקיפות,היה לי די ברור שרננה הביישנית לא מסוגלת לעשות דבר כזה. "איזה הודעה?,תקשיבי רציתי רק לבקש ממך סליחה אני לא יתקרב אליו יותר אני יודעת התנהגתי כמו כלבה ואני באמת מצטערת אני רק צריכה שתגידי לי שאת סולחת לי" היא אמרה לי ולא ידעתי יותר מה לעשות מי עוד זה יכול להיות,"אהה כן בטח גילי אני סולחת לך והכל בסדר"
פתאום בא ערן,חבר של עומר מהקבוצה שלומד איתנו בשכבה אני מכירה את ערן הרבה שנים המשפחות של שנינו חברות ,"אהה,מעיין אני יכול לדבר איתך רגע?" הוא אמר לי.
עומר הסתכל שוב במבט הקנאי הזה ואני הלכתי עם ערן לצד אחר בבית הספר ולמה שהוא אמר לי באמת לא ציפיתי.