fall in love again…פרק 8

התעוררתי בבוקר, מהנשיקות של הארי. "הארי מאמי, מה השעה" שאלתי חצי ישנה. "השעה 11:30 לאב" הארי אמר. רגע.. 11:30?! טוודלי שיט! "ממההה?!" צרחתי וקמתי מהמיטה. ישר התחלתי לצחצח שיניים, לארגן את השיער לשים איפור ובגדים. "הארי?! למה לא הערת אותי מוקדם?!" שאלתי עצבנית. "כי את נראת כ"כ חמודה שאת ישנה" הארי אמר. "נו באמת הארי?!" צחקתי "חמודה? מה אני כלבה?". הוא גיכח "לא כלבה. נסיכה". נו מה יש לו? יש לי הלוויה של החברה הכי טובה שלי והוא רוצה צומי?! נראה לו מה זה צומי..! הוא ישב על המיטה יצאתי מהמקלחת והפלתי אותו על המיטה. שהוא שוכב ואני מעליו. והתחלתי לתת לו נשיקה בפה. הוא חייך. "צומי רצית אה?" צחקתי. "צומי קיבלתי, אה?" הוא אמר ונתתי לו מכה בכתף. "אני הולכת להתלבש, מתי שאני חוזרת אתה מוכן!" אמרתי ונכנסתי לארון. [אתם יודעים יש ארונות כאלה שאפשר להתלבש בתוכם, יש לי כזה! חוחו.] יצאתי מהארון [לא נשמע טוב] והארי היה מוכן. הוא לבש חולצה שחורה צמודה וג'ינס כההץ הוא נראה טוב. יותר מטוב. אני לבשתי חולצה צמודה שחורה וסקיני אפור. גם אני נראתי טוב. אבל אי אפשר להשוות ביני לבין הארי! "בואי נצא לבית שלה" הארי אמר ונתן לי יד. יצאנו מהחדר וירדנו ללובי. נכנסנו לאוטו השכור. "מתי השכרת אוטו?" שאלתי מופתעת. "מתי שישנת לאב.. לא כולם רק ישנים כל היום" הוא אמר. צחרתי ונתתי לו מכה. הסברתי להארי איך לסוע לבית שלה, ואחרי כמה דקות הגענו. "הנה זה.." לחשתי. הארי יצא מהאוטו ופתח לי את הדלת. "הארי, תחזיק לי את היד חזק טוב?" אמרתי. "טוב" הארי אמר ונתן לי יד. נכנסנו לביץ וראיתי את רוני. "רוני?" שאלתי. "אלה, מתוקה שלי. מה שלומך?" היא שאלה. "היה יכול להיות יותר טוב.. אבל שלומך יותר מענין אותי עכשיו" אמרתי. "אני.. אני.. אני אסתדר" היא אמרה וחייכה חיוך מזויף. השעה הייתה רק 2, זה אומר שיש לנו עוד חצי שעה עד שיוצאים לכיוון בית הקברות. ראיתי שיער בלונדיני קצוץ, כמו של כריסטיאן. "כריסטיאן?" התקדמתי לעבר האיש. הוא היסתובב "אלה" הוא אמר וחיבק אותי "מה קורה?" הוא שאל. "אני צריכה לחשוב על השאלה הזאת" אמרתי "אה, הארי כריסטיאן, כריסטיאן הארי". הם לחצו כזאת לחיצת ידיים של בנים. ראיתי עוד כמה ילדים מהבי"ס שהיה שלי. אבל הם לא ממש עיינו אותי. הגיעה השעה 2:30 ויצאנו עם המכוניות לכיוון הבית קברות. "אני אצליח, אני יהיה חזקה" מלמלתי לעצמי בזמן הנסיעה. הארי ראה שקשה לי ושם לי יד על הרגל. "יהיה בסדר, אני איתך". "תודה.. על הכל" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי. הוא חייך. הגענו לבית הקברות וירדנו מהאוטו. רוני נסעה עם אחותה לשם, הם כבר הגיעו. הסתכלתי עליה כל הזמן, היא בכתה. היא תיהיה עכשיו לבד בבית, הרי אבא של אפרת במקום לא ידוע. הם היו רק אפרת והיא. עצוב. התחלנו להתקדם למקום שאפרת הולכת להיקוור בו והרגשתי את הדמעות בגרון. אבל לא נתתי להם לצאת. לא כ"כ מוקדם. אני צריכה להיות חזקה, בשביל אפרת.. בשביל רוני. ההלויה התחילה ואיתה הבכי שלי, הארי חיבק אותי ממש חזק. "עכשיו אני מזמין את אלה להגיד את דבריה" שמעתי קול אומר.התחלתי להיתקדם לעבר הרמקול. "אפרת.. את היית חברה מדהימה, תמיד ידעת מה להגיד שהייתי עצובה, או שמחה, או בלי מצב רוח" לקחתי נשימה ארוכה והרגשתי את הדמעות יורדות על לחיי "אחרי שנסעתי ללונדון, סיכמנו על יום לדבר. וזת קיימת את ההבטחה האחרונה שלך לי. אני בחיים לא ישכח אותך. בחיים" נתתי את הרמקול לאיש והתחפרתי בזרועותיו של הארי, בכיתי ובכיתי ובכיתי גם אחרי שניגמרה ההלוויה וכבר היינו באוטו. "הארי, אני רוצה ליסוע למלון בבקשה" אמרתי להארי. "טוב לאב". נסענו למלון ובמשך כל אחר"צ רק שכבתי במיטה עם הארי ובכיתי.