סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 77:))

טמנתי את ראשי בין הרגליים, חושבת על מה לעשות, מה הלאה?
נתקעתי. נתקעתי בהווה עכשיו.

לקחתי את עצמי ויצאתי מהסוויטה, יורדת למטה ללובי- ראיתי את אמא ואבא יושבים ושותים קפה ומדברים על משהו,
-"היי מתוקה"
"הארי הביא לי את זה." הנחתי את הקופסא על הדלפק, אמא פתחה אותה והסתכלה עליה
-"נו?"
"נו? אל תגידי לי נו אמא, הוא הציע לי נישואים."
-"מה אני עושה? תעזרו לי."
אבא חייך אלי וחיבק אותי הנחתי את ראשי על הכתף שלו, -"אני חושב שהארי באמת אוהב אותך."
-"אבל אני לא רוצה את הארי הוא כל הזמן פוגע בי."
"נפשית או פיזית?"
-"אבא אתה רציני, אתה רציני?"
"נו אני צוחק."
-"ואני רצינית."
"מתוקה תעשי מה שטוב לך, יש לך אותנו יש לך את ג'מה את זאיין את ג'ונתן את השכנים ג'יי ולוק יש לך מישהו."
-"אתם בוטחים במישהו שהכרתי רק היום?" דיברתי על ג'וני.
"למה את לא?"
משכתי בכתפיי,
-"הוא בסדר בעיניי, תסתובבו תכירו אולי יצא מזה משהו."
"אמא כל הזמן יצא מזה משהו, אני לא רוצה חבר עכשיו."
-"אז ידיד, מישהי שישמע וייעץ לך"
נאנחתי והסתכלתי על הקופסא עם הטבעת, -"אני אעלה לישון."

נכנסתי למעלית ונתקלתי בג'וני.
-"בדיוק דיברתי עליך," השתעלתי והסתכלתי עליו, -"עם מי? את בסדר? איך את מרגישה?"
הוא הביט בי ישר בעיניים ויכולתי לראות שהוא דואג.
"עם ההורים שלי וכן אני חושבת."
הוא לחץ על קומה 15, הקומה שלי. והתיישב על הרצפה במעלית,
-"את מכירה את זה שאת צריכה לחייך רק כדי שיראו שאת שמחה, אבל בפנים את לא?"
הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה להגיד לו, כאילו הוא קרא את מחשבותיי
"אם לא היית מרגיש את זה לא היית מכיר. מה קרה? תספר לי."
-"הכל בסדר." הוא חייך את אותו החיוך המזויף שאני מחייכת,
"החיוך הזה לא אמיתי."
-"אני אגלה לך אחר כך, זה סוד."
"סודות- זה מה ששומר אותנו קרובים."
-"אני לא בטוח" המעלית נפתחה, הושטתי לו יד, הוא שילב אותה בידי ויצאנו מהמעלית.

-"בגללי אתה נשאר במלון אפילו שאתה עובד פה." צחקתי ונכנסנו לסוויטה, נחתנו על המיטה מסתכלים אחד לשני בעיניים
"זה בסדר, פה זה כמו הבית השני שלי."
-"מה עם ההורים שלך? הם לא דואגים לך?"
"אני כבר ילד גדול" הוא חייך, "איפשהו שם למעלה הם מסתכלים עלי ואומרים לעצמם בטח אנחנו לא גאים בו."
-"איפה זה למעלה?" לקח לי כמה שניות להבין על מה הוא מדבר,
-"א-אני מצטערת."
"זה בסדר."
לקחתי את ידו ושילבתי אותה בשלי, -"זה טוב שיש מישהו ליידך ואתה יודע שאתה לא לבד."

-"מי זה ההארי הזה?"
"סתם."
-"הוא לא נראה כמו סתם."
"חבר ילדות, אבל הוא כבר לא."
נכנסתי לתוך השמיכה והוא קם מהמיטה, -"לאן אתה הולך?"
"הביתה, אני חושב."
"תישאר איתי?"
-"את רוצה?"
הנהנתי ועשיתי לו מקום על המיטה, הטלפון שלי רטט-
הודעה מהארי.
'אני מצטער.'
הוא המשיך לשלוח לי הודעות, שמתי את הפלאפון מתחת לכרית. עוצמת את עיניי.

בבוקר קיבלתי טלפון מהארי, הוא לא הפסיק לשניה לשלוח לי הודעות כמה שהוא צריך אותי, וכל הבולשיט שלו.

-"מה קרה הארי? איבדת משהו ואתה צריך את העזרה לי כדי לשחק בי ואז לעזוב אותי כי ראית ברחוב מישהי שווה? זה הסיפור?" קמתי עצבנית, ואם אני קמה עצבנית היום שלי הלך, פשוט ככה.
"אני נשבע לך שלא." הוא המשיך לשקר,
-"ברור, נשבעת שאתה לא תפגע בי יותר והמשכת. אני לא רוצה לשמוע אותך יותר, ותודה לך שהערת אותי."
"אבל אני באמת אוהב אותך!"
ניתקתי לו ושמתי את הפלאפון על השידה, והוא התחיל לצלצל עוד הפעם. הוצאתי את הבטריה ופירקתי את הפלאפון, לא רציתי לשמוע אותו.

-"בוקר טוב." ג'וני קם מהמיטה עם שיער מבולגן,
"בוקר טוב? פאקינג בוקר רע הכי רע שיכול להיות. ועוד הערתי אותך. אני במקומך הייתי מתפוצצת."
-"כמעט שחכתי שיש היום עבודה" הוא קשר את השרוכים שלו, -"אני מודה לך שהערת אותי." הוא חייך, -"נביא לך קפה?"
"בסדר"
הוא פתח את הדלת ויצא מהסוויטה, משאיר אותה פתוחה.

**פלאשבאק**
הארי הניח את ידיו מאחורי ראשו
שולח לי מבטים ומסמן לי לבוא לשבת ליידו בעוד המשפחות שלנו עוזבות את הבית לטיול קצר, אבל הארי? לא, הארי רצה להישאר איתי. ואני כמו הבובה שלו- הקשבתי לו, הייתי מאוהבת בו
באותה תקופה אני זוכרת מישהי זרקה אותו אז זה היה ברור שהוא יבוא אלי, ואני כמו מטומטמת לא הבנתי. חשבתי שהוא באמת מרגיש אלי משהו, אני לא גיליתי לאף אחד. חוץ מזה שג'מה ידעה שאני אוהבת את הארולד, אבל נשבעה לי שלא תגלה.
-"אז רצית להישאר איתי אה אחות קטנה?"
חייכתי חיוך מבויש והתיישבתי לידו, מחבקת אותו בבטן ומביטה בטלויזיה הכבויה.
אחות קטנה, הלב שלי יצא מגופי, כאב לי אני מודה. אבל לא הראתי לו את זה
אחות קטנה? אני קטנה ממנו בכמה חודשים. לא רציתי שהוא יקרא לי ככה, למה הוא קורא לי ככה?
-"הארי?"
"כן בייב?"
התרוממתי ממנו והסתכלתי לו על השפתיים, הרגשתי בעולם אחר. רק להסתכל עליו זה הרגיש לי עולם אחר.
המשכתי להסתכל עליו ואז הבנתי שזה הזמן הנכון, אז נתתי לו נשיקה מהירה על השפתיים.
הוא עצר אותי ואז, ידעתי שעשיתי טעות.
-"אני רק רציתי לבדוק אתה יודע.." המצאתי איזה משהו, -"לראות אם אתה מרגיש משהו, כי אני לא ממש. אתה יודע חברים טובים נהפכים לחברים ושום דבר לא יחזור אחורה." צחקתי צחוק דבילי, כמו מטומטמת שלא מבינה שום דבר מהחיים שלה.
"לא, לא הרגשתי כלום." הוא אמר, בחיוך, חושף גומה שמאלית.
אני לא יודעת מאיפה בא לי האומץ הזה אבל עשיתי את זה. ועכשיו אני יודעת, שהוא לא מרגיש כלום.
התיישבתי ישר משלבת את ידי ומסתכלת על הקיר המלא תמונות של המשפחה שלי, -"מה קרה בייב?"
"כלום, אני בסדר." אמרתי, מחייכת חיוך מזויף.
*