fall in love again…פרק 7

צאנו משדה התעופה, ולקחנו מונית לכיוון המלון שלנו מלון בתל אביב ליד הבי"ח של אמא ואפרת. בגלל שהשדה תעופה בתל אביב לקח לנו בדיוק 15 דק' להגיע למלון. שילמנו לנהג מונית ונכנסנו למלון. "שלום, אני אלה, הזמנתי חדר מהמספר כרטיס הזה —— אני אשמח לקבל אותו כמה שיותר מהר". "ילדה, לפני שעה שינו את החדר הז לסוויטה, יש לכם מזל זוג צעיר!" האישה בקבלה חייכה. "אנחנו לא באנו לכאן לירח דבש! באנו להיות עם אנשים שנפצעו בפיגוע, אני תל אביבית במקור" הסמקתי. "טוב ילדה.. זה מעשה טוב אבל, איך *הארי סטיילס* קשור בזה?!" האישה בקבלה אמרה. חצופה! "בזמן האחרון שבדקתי אני לא חייבת לך כלום וגם הארי, ואני רוצה לקבל את הסוויטה שלי בבקשה!" אמרתי בקול טיפה תוקפני. "חדר מס' 178" היא אמרה ונתנה לי מפתח. עלינו במעלית לקומה 2 ונכנסנו לחדר. וואוו! סוויטה מדהימה! כל זוג היה רוצה להיות בה במקומינו. אבל.. לא באנו לכאן בשביל זה. רק שמנו את המזוודות בחדר והלכנו לבי"ח. "סליחה, אני מחפשת את החדר של אפרת לוי" אמרתי בקבלה של הבי"ח. "ילדה, היא נמצאת בניתוח עכשיו, לא בטוח שהיא תצא מזה בחיים". שהוא אמר את סוף המשפט התפרקתי. בכיתי בקול. הארי רק חיבק אותי ואמר שהכל יהיה בסדר, אני חייבת להודות שזה הרגיע אותי טיפה. "אמממ.. ורינת בן-חיים?" שאלת בבכי. "היא נמצאת בחדר מס' 210". "תודה.." מלמלתי והתחלנו להתקדם לכיוון החדר שלה. "מי זאת רינת בן-חיים?" הארי שאל. קצת חסר טקט אבל אני יחיה עם זה. "היא אמא שלי.." אמרתי. עקבתי אחרי המספרים של החדרים 208… 209… 210. מה אני יגיד לה?! 'היי אמא אני באתי להיות איתך וזה חבר שלי הארי סטיילס' כן, זה נראה לי טוב. "א..מא?" נכנסתי לחדר ואמרתי. היא ישבה-שכבה וקראה ספר. "אמא?" אמרתי יותר חזק. "אמא את שומעת אותי?!". אחות נכנסה לחדר ואמרה לי "אני מצטערת.. היא חירשת". מה?! לא! לא! לא! רצתי למיטה שאמא הייתה בה וחיבקתי אותה חזק חזק. עכשיו היא קלטה שאני בחדר. אבל היא לא יכלה לדבר. או שכן!? זה לא משנה, העיקר שהיא בחיים. "אמא, את יכולה להבין מה אני אומרת לך?" שאלתי. "היא לא יכולה" האחות אמרה. אוקי אוקי.. אבל.. איך אני אסביר לה שאני והארי זוג?! יש לי! הלכתי להארי ואמרתי לו "תשתף פעולה". התחלתי לעשות פנטומימה. הצבעתי עלי ועל הארי אבל.. לא נראה לי שהיא הבינה. אז, נתתי להארי נשיקה די קצרה בפה. "אם היית אומרת לי שבזה אני צריך לשתף פעולה, הייתי יכול להיות היוזם!" הוא צחק. נתתי לו מכה קטנה על הכתף. היינו עם אמא עוד די הרבה זמן. בסוף הסברתי לה שאני והארי הולכים ונחזור מחר. יצאנו מהחדר ועברנו בקבלה. רציתי לדעת מה עם אפרת. "סליחה?" אמרתי לאיש בקבלה. "כן?" הוא אמר והרים את העיניים עלי. "אני הייתי כאן לפני שעתיים פחות או יותר, ואמרו לי שאפרת לוי בניתוח. אפשר לדעת מה איתה?". "מה את בשבילה?" הוא שאלה. "החברה הכי טובה". "תשבי בבקשה", התישבתי, "היא נפתרה לפני 20 דק'" הוא אמר בעדינות. לא!!!!!!" בכיתי "בבקשה תגיד לי שזה לא נכון!!!!". הארי ישר בה אלי וחיבק אותי עד שנרגעתי טיפה. "בואי נחזור למלון" הוא אמר ומשך אותי מהבי"ח. הגענו לחדר, התישבתי על הכורסא ונרגעתי אחרי חצי שעה. הואתי את הטלפון וחייגתי לרוני, אמא של אפרת "רוני?" שאלתי מתי שמישהו ענה. "כן, מי זה?" רוני שאלה בקול חלול, לא מראה שום רגש. "זאת אלה" אמרתי ושמעתי שהיא התחילה לבכות. "אלה, ההלויה מחר ב3, בבקשה תבואי" היא אמרה. "אני יגיע" אמרתי והיא נתקה את השיחה. הלכתי להתקלח ולישון. הארי כבר נרדם ולי לקח לפחות שעתיים להרדם. אבל מחר יש לי יום עמוס מאוד, אני צריכה לישון.