סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 75:))

-"יוצאים למסעדה, תרדי למטה אנחנו בלובי." אמא שלחה לי הודעה,
לא יהיה לי זמן לאכול את הארוחת בוקר, הלכתי להתארגן, הוצאתי בגדים נוחים מהמזוודה וסידרתי את השיער המבולגן שלי.

"בוקר טוב מתוקה."
-"כן בוקר מצוין, אממ לאן הולכים?"
אבא הלך להזמין שתיה ואני נשארתי עם אמא, -"אבא רוצה ללכת למסעדה."
"אה אתם מכירים פה מקומות?"
-"אולי הוא מכיר, מה קרה את עייפה? לא ישנת בלילה?"
"דיברתי עם ג'יי כל הלילה."
-"אווו ג'יי"
"אמא." שילבתי את הידיים שלי על החזה
"אם כבר מדברים על זה דיברתי עם המלצר שלי."
-"מישהו חדש?"
-"מישהו חדש?" אבא חזר עם שלושה כוסות שוקו חם, קפה קפה ושוקו.
"המלצר שלי."
-"מצאת לעצמך חתן?"
"כנראה, כמו שאתה אוהב." גילגלתי את עיניי, בדיוק ג'וני יצא מהדלת של השירותים לבוש במכנסי כותנה בצבע חרדל וחולצה לבנה

-"היי ג'וני" עצרתי אותו וחייכתי, "הו היי" הוא חייך חיוך חושף שיניים,
-"רוצה לבלות איתנו?"
"בסדר" הוא הסכים, גם במדבר אני אמצא אנשים כדי לא להיות משועממת לבד עם ההורים שלי ושיחות על חתנים.

-"תכיר, זאת אמא שלי וזה אבא שלי."
הם לחצו ידיים, אף אחד לא דיבר, ג'וני חייך אליי ואז אל אבא שלי.
"אה, אני ג'ונתן."
-"כן אני אקרא לך ג'וני" אבא קרץ לי, -"אנחנו הולכים למסעדה.." אמרתי והתקדמנו למחוץ ללובי, -"אני מכיר מלא מקומות בניו יורק" אמר ג'וני, "נלך לבאולינג אחר כך?" הוא שאל,
"כן כן באולינג! זה מה שהיה חסר לי!" אבא חיבק את ג'וני כמו ילד קטן, ראיתי שהם מתחברים לאט לאט, נכנסנו לטקסי ונסענו למסעדה.
ג'וני ואבא דיברו על כל מני דברים שלא ממש שמתי לב אליהם,
הפלאפון של אמא צלצל והיא ענתה. -"אן!" היא צעקה, אן? אוי אלוהים.
חשבתי שהיום ילך בלי להזכיר את הארי, אבל חייבים להזכיר אותו. למה?
התפללתי כל הדרך שאמא לא תביא לי את הפלאפון, ג'וני שילב את ידי בידו וחייך אלי, אולי באמת אני צריכה לעבור הלאה?
אני כל הזמן חושבת על הארי, הוא לא עוזב אותי גם אם אני עוזבת אותו משהו ממנו חוזר אלי.
החזרתי לג'וני חיוך מזויף ושיחקתי באצבעות שלו,
-"הארי בדרך." אמא ניתקה והכניסה את הפלאפון לתוך התיק.
"בדרך לאן?"
-"אמרתי בדרך?"היא צחקה, היא מסתירה ממני משהו. וזה לא טוב- ממש לא טוב.

-"הכל בסדר?" ג'וני לחש לי, הנהנתי והמשכתי להסתכל על הרחובות של ניו יורק דרך החלון.

כשהגענו ג'ון פתח לי את הדלת ונתן לי ולאמא להיכנס ראשונות
-"ליידיס פירסט"
או, ג'נטלמן!
עם כמה שהארי בריטי, הוא לא היה עושה את זה. אני חושבת

"אמ.. אני אקח סלט." סגרתי את התפריט שלי
-"סלט? את באה למסעדה כדי לאכול סלט?" שאל ג'וני ולקח את התפריט שלי. -"היא תיקח שיפוד פרגיות ושיפוד עם בשר וצ'יפס." הוא הזמין בשבילי, -"אני צמחונית." לקחתי את התפריט,
-"הוצאת לי את המילים מהפה." אמר אבא לג'וני,
"אני לא רעבה. אני שבעה מסלט."
-"מה את צב?"
"צבה. בשבילך"
-"בסדר, נזמין קינוח."
"לשנינו, אני בדיאטה." חייכתי אליו, הוא הסתכל עלי, -"יש לי הפרעות אכילה." השפלתי מבט אל הרצפה, אני בבעיה- לא נתתי לבעיה הזו להפריע לי, ראיתי שזה הפריע לג'ון, אני לא אוהבת שאנשים מרחמים עלי.

הקינוח שלי ושל ג'וני הגיע, משהו עם שוקולד לבן, מין עוגה כזאת ממש מתוקה.
-"לחיינו"
אבא הרים כוסית באוויר,
"אני סיימתי" הרחקתי את הצלחת ממני והוצאתי את האייפון מהכיס,

-"הלו?" עניתי לטלפון,
"איזה חדר את?"
-"הארי?"
זזתי עם הכיסא לאחור ויצאתי מהמסעדה, עומדת באמצע המדרכה ונשענת על הדלת, לא מבינה למה הוא מתקשר אלי.
"איזה חדר את?"
-"למה אתה שואל?"
"בהתחלה רציתי לעשות לך הפתעה ואז אמא שלי התקשרה אל אמא שלך ואני רוצה להתנצל על כל מה שעשיתי,"
-"תחזור אחורה טיפה- לא הבנת מה שאמרתי?"
"אני אוהב אותך וקשה לי" הוא נשבר,
-"אין לי מצב רוח הארי." הלכתי כמה צעדים מהמדרכה אל הכביש, עוברת למדרכה השניה
"אני רוצה לראות אותך."
לא הגבתי, הדלת של המסעדה נפתחה וחשפה את ג'וני אמא ואבא, -"אני צריכה ללכת." מלמלתי, "תני לי יד" ג'וני הושיט את ידו ושילב אותה בשלי, כנראה הארי שמע אותו וניתק.