מה אני עושה פה בלעדיך? – פרק 31 – בייביסיטר ג'סטין

ג'סטין ירד ללובי והתיישב על הספה בלי להגיד "שלום", הוא לקח את כוס המים מלאת קוביות הקרח של לואי והניח על מצחו.
הסתכלנו עליו מופתעים מהתנהגותו.
"על מה דיברתם עד עכשיו?…" הוא שאל נבוך.
"עלייך." אמר נייל בפשטות.
"כמובן…" ג'סטין גלגל את עיניו.
"למה לכל הרוחות שמת כוס מים עם קוביות קרח על המצח?…" שאלתי את ג'סטין ומשכתי ממנו את הכוס.
"הם משגעים אותי עם הצרפתית שלהם, כבר כואב לי הראש…" הוא התבכיין.
אז בחור אחד, מלצר, הציע לנו מנה מסוימת, הוא דיבר צרפתית אז לא הבנו.
"לואי, תביא לי גם את הכובע, אני צריך להקיא." אמר ג'סטין בזמן שאני צחקתי.
"מה הוא הציע?" שאלתי אותו, "זה מתחרז עם Wrong." אמר ג'סטין.
"בבקשה אל תגיד לי שזה Frog (צפרדע)…" אמרתי לו מחזיקה אצבעות.
"זה כן." אמר ג'סטין, ואז לואי, ליאם והארי הניחו את כובעיהם מתחת לפיהם, למקרה של פליטה.
"אני לא יכולה לאכול את זה, אני יהו-" ניסיתי להסביר אך ג'סטין סתם את פי.
"אלרגית לזה!" אמר ג'סטין מיד לאחר שסתם את פי.
המלצר הנהן והלך.
"למה לעזאזל עשית את זה?!" שאלתי את ג'סטין בטון מלחיץ.
"את שוכחת שאנחנו כבר לא בבריטניה, אנחנו בצרפת, הם אנטישמים." הסביר ג'סטין והמשיך: "אל תגידי שאת יהודיה ואל תדברי בשום שפה אחרת מלבד אנגלית, וגם את זה בקושי." הוא אמר לי, "אל תראי ישראלית.".
"אה… תודה ג'סטין…" אמרתי נבוכה, "סליחה שהייתי מעט אגרסיבי…" הוא התנצל.
"זה בסדר…" אמרתי לו ונשקתי לו על הלחי.
"נייל, איפה משפחתך?" שאלה רינת כדי להעביר נושא.
"עם התינוקות." ענה נייל.
למחרת הופתענו לגלות שלכל אחד יש סידורים משלו, חוץ מלי ולג'סטין.
אמא ואבא של נייל תכננו ללכת למגדל אייפל, אבל הם לא יכלו לקחת איתם גם את התינוקות.
עקב כך שאני וג'סטין היחידים ללא תוכניות, הם הציעו לי ולג'סטין להשגיח עליהם.
כששמענו את ההצעה, אני: "כן! כן! כן!".
ג'סטין: "לא! לא! לא!".
"ג'סטין, בבקשה…" התחננו כולנו.
"שיהיה." ג'סטין נכנע, "אז כל שתצטרכו זה לקלח אותם, להאכיל אותם, לשחק איתם, לקרוא להם סיפור לפני השינה ולהשכיב אותם לישון, הינה רשימה." אמרה גברת הורן ונתנה לי את הרשימה.
"כמה זמן לא תהיו פה?" תהיתי, "עד מאוחר בלילה." ענו.
ובאמת, כולם הלכו, אלו היו רק אני, ג'סטין והתינוקות.
"שני תינוקות, בן ובת, אנחנו שניים, בן ובת…" אמרתי לג'סטין.
"ו…?" הוא לא הבין.
"כן את פיטר, אני אטפל באלנה." אמרתי לו.
"טוב." הוא הסכים.
"דבר ראשון, צריך להאכיל אותם." אמרתי לו בעודי קוראת את הרשימה.
"בסדר… במה?… מעולם לא הייתי בייביסיטר קודם!" אמר ג'סטין רוטן.
"ג'סטין," אמרתי מתקרבת אליו, "אם אתה רוצה שהילדים יאהבו אותך, אתה צריך לשנות את המבט הזועף לחיוך כובש, כמו החיוך על המגזינים שאתה מככב עליהם." אמרתי לו מנסה למתוח את שפתיו לחיוך.
"טוב, אבל את לא מספרת על זה לאף אחד, כן?" הוא ביקש.
"למי יש לי לספר, ג'סטין, אל תהיה פרנואיד." אמרתי לו אוחזת בידו, "עכשיו תעזור לי להכין לילדים דייסה.".
"אני גם לא טבח, אז שלא יהיו לך ציפיות." אמר.
"לא למדת כלום מסלינה גומז?" שאלתי אותו מאוכזבת, "בושה, אתה בן 18 וחצי ואתה לא יודע להכין אפילו חביתה!" אמרתי לו מגחכת.
"תשימי אותי בבית כלא על כך." הוא אמר וקרץ.
"מצחיק." אמרתי ולקחתי אותו על מנת להתחיל להשתמש במצרכים.
לאחר שסיימנו להכין את הדייסה, מזגנו אותה לקערות.
התחלתי להאכיל את אלנה, בשיטה הישנה והידועה של "אווירון מגיע… הוא נוחת…".
ג'סטין ניסה גם, לא ממש הצליח לו.
כאשר הוא הכניס את הכפית לפיו של פיטר, פיטר ירק את האוכל על החולצה של ג'סטין.
"איכס…" ג'סטין התרגז, "אני הולך להחליף בגדים." אמר והתרחק.
האכלתי את שניהם, אני לא יודעת מה קרה עם ג'סטין, פיטר דווקא אכל יפה כאשר האכלתי אותו.
ג'סטין חזר לאחר שהם כבר סיימו את הדייסה.
"את האכלת את שניהם בלי להתלכלך… איך עשית את זה?!" הוא התפלא.
הרמתי גבה, "גם לי יש שאלה אליך," פניתי אליו, "התלכלכת רק בחולצה, למה החלפת גם את המכנס?" שאלתי אותו.
"כי זה היה סט, אני לא יכול ללבוש בגדים לא מתאימים…" הוא אמר והרים את פיטר.
"למה מי רואה אותך? אתה בסך הכל כאן איתנו." אמרתי לו תוהה.
"עדיין." הוא אמר.
מאוחר יותר, היינו צריכים לקלח אותם.
טוב, אני לגמרי הצלחתי, לאחר שקילחתי את אלנה עטפתי אותה במגבת על מנת לשים לה טיטול חדש.
ג'סטין יצא בערך מתיי שאני יצאתי, רק שכולו היה רטוב במלא בסבון.
"לכל הרוחות… ג'סטין מה קרה הפעם?!" שאלתי אותו מופתעת.
"לי ולפיטר היה ריב קטן על מי מקלח את מי." אמר ג'סטין והוריד את חולצתו, לאחר מכן הוא זרק אותה על הרצפה בכעס.
"ג'סטין, גם אתה תהיה אבא יום אחד, אתה לא יכול לקחת ללב כל שטות של ילד קטן." אמרתי לו, "את צודקת." הוא הנהן.
אז באנו לשים את הטיטולים לאלנה ופיטר, עם אלנה הצלחתי, אבל פיטר…
הוא השתין לג'סטין על הפרצוף.
"כל כך צפוי!" ג'סטין התעצבן ונכנס לאמבטיה לשטוף את עצמו, הוא היה זקוק לזה.
"פיטר… למה עשית את זה לדוד ג'סטין? זה לא נחמד…" אמרתי לו בעדינות.
"ג'סטין לא נחמד." הוא אמר בקול חלש.
"ג'סטין כן נחמד." אמרתי לו.
"הוא לא." התעקש פיטר.
"תיתן לו הזדמנות, טוב? הוא קצת חדש בקטע של 'הורות'…" ניסיתי להסביר לפיטר.
"או.קי…" הוא אמר בקול חמוד.
הלבשתי את הקטנים עד שג'סטין חזר.
לאחר מכן שיחקנו איתם, בהתחלה ג'סטין לגמרי התנגד למשחק, אבל לאט הוא נסחף ואפילו נראה שנהנה.
"יש לי סוד." אמרה לי אלנה בשקט.
"מה?" שאלתי, היא התקרבה לאוזן שלי ואמרה בקול מתקתק: "אני אוהבת אותך.".
"אוו…" אמרתי וחיבקתי אותה.
"ג'סטין, בו נשחק בנים נגד בנות?" הציע פיטר.
"בסדר." הסכים ג'סטין.
נראה שפיטר סוף כל סוף מחבב את ג'סטין.
"אלנה, אח שלך חמוד, אבל שאר בנים הם רעים, עצה שלי? תתרחקי מהם, הם רק ישברו לך את הלב…" אמרתי לה.
"מי שמדברת, כאילו שמה שעשית לי באנגליה מעולם לא קרה…" אמר ג'סטין משלב את ידיו.
"תהיה יפה ותשתוק." אמרתי לו.
"עוד משהו, אלנה, הבנות תמיד מנצחות את הבנים, ג'סטין נראה גדול וחזק? לא, מולי הוא רק פרוסת פסטראמה." אמרתי לאלנה הקטנה.
"היי- טוב, אולי יש משהו קטן במה שאת אומרת… לא הייתי אומר 'פרוסת פסטראמה'…" ג'סטין ניסה להתחכם, לא הצליח לו.
"אבל את אוהבת ג'סטין." אלנה אמרה בקול חמוד.
"נכון, אני אוהבת ג'סטין, כי ג'סטין טוב." אמרתי לה נוגעת בקצה אפה.
"וואו, היום את מלמדת אותה על מערכות יחסים, אני משתוקק לדעת מה נלמד מחר, אלגברה? היסטוריה? איתך, הכל אפשרי." ג'סטין התגרה בי.
"כמה שאתה חמוד… מעצבן, אבל חמוד." אמרתי לג'סטין וצבטתי אותו בלחיו.
ראינו טלוויזיה, ירדנו לחדר האוכל לאכול בערב, ואז הגיע השלב הזה… קריאת סיפור לפני השינה.
"איזה סיפור אתם רוצים?" שאלתי אותם בנחמדות, "שלושת הברווזונים." אמרו פיטר ואלנה בו בזמנן.
הוצאתי את הספר מהמדף, "בבקשה ג'סטין, תקרא להם." אמרתי לו, "מה? אני? לא… אני לא יודע לקרוא." הוא התחיל לשקר.
"אל תשכח שאנגלית זו לא שפת האם שלי…" אמרתי לו.
"אבל זה תפקיד של בנות…" הוא התחנן.
"טוב… שיהיה, אבל אתה תחבק אותם, כן?" ביקשתי ממנו.
"כן…" הוא אמר מחייך.
התחלתי לקרוא להם את הסיפור, בסיומו שלושת התינוקות נרדמו.
זה כולל את המגודל ההוא שכולם מכירים בזכות שיר שנקרא "בייבי (תינוק)".