יומנה של חשפנית בודדה חלק ס״ב

18.12.17

היום הגיע לקוח מוכר, צעיר בן גילי בערך. ידעתי שהוא בא ליהנות, אבל תמיד בנימוס. הוא מבקש רק ממני לרקוד עבורו. אמנם אינו יודע את שמי או היכן אני גרה, אך תמיד מתעניין בשלומי ומדגיש שאם אני לא בנוח, אין צורך שארקוד – והוא עדיין ישלם. הוא מרבה להחמיא לי ומתייחס אליי בנדיבות. הלוואי שכולם היו כמוהו.
"יש בך קסם שאין לאף אחת אחרת כאן," אמר כשהסתיים הריקוד.
"תודה," עניתי, לובשת בחזרה את החזייה. יצאתי לכיוון חדר ההלבשה כשלפתע שמעתי צעקות מבחוץ.
"איפה היא? אני חייבת לראות אותה!" קולה של אמי הדהד. נלחצתי. התלבשתי במהירות והסתתרתי בתא השירותים. לא רציתי שתראה אותי במצב הזה. תהיתי מדוע הגיעה – הרי ידעה היטב היכן אני עובדת.
"גברתי, היא לא נמצאת היום," שמעתי את גיא משקר.
"את כאן?" לילי דפקה על דלת התא.
"כן, אני חייבת למצוא דרך לצאת מפה," לחשתי.
"בואי אחריי," הנחתה אותי. יצאנו מהכניסה האחורית.
"למה היא פה?" שאלה לילי.
"שאלה טובה. היא יודעת שאני עובדת כאן, אז למה להגיע בצעקות?"
"סעי הביתה, אל תדאגי," הרגיעה אותי. הנהנתי, התרחקתי מהרחוב ועליתי למונית.
"איפה את?" קיבלתי הודעה מאמא תוך כדי נסיעה.
"קפצתי לתחנת דלק לקנות משהו, למה?" השבתי, מנסה להסוות את הלחץ בקולי.
"ואני חשבתי שאת במועדון המגעיל הזה. מתי תגיעי הביתה?" התעלמתי מהביקורת בתגובתה.
"עוד עשר דקות," עניתי בקצרה. יצאתי מהמונית, שילמתי לנהג ונכנסתי הביתה.
"אני מגיעה אלייך," הודיעה פתאום, בלי שום הסבר.
כשאמא הגיעה והדלת נסגרה מאחוריה, היא מיד דרשה שאתפטר. ברור היה שראתה דברים שהטרידו אותה.
"אמא, למה את כאן?" שאלתי, מתעלמת מדרישתה.
"יש לי בדיקה בעיר מחר בבוקר. חשבתי לישון אצלך ולצאת מוקדם," הסבירה.
"לא יכולת להודיע מראש?"
"את צודקת, אני מתנצלת."
ישבנו לשתות תה, צופות בטלוויזיה בשתיקה מתוחה.
"את יודעת מה לי-אן אמרה לי בפעם האחרונה שהיינו אצלך?" שברה לפתע את השתיקה.
"מה?" שאלתי, מערבבת את הסוכר בכוס.
"'אמא, אני רוצה להיות כמו אחותי'," ציטטה. הופתעתי. רציתי לומר ללי-אן: אל תלמדי ממני, אני לא דוגמה טובה.
"זה באמת מה שהיא אמרה?"
"כן. חוץ מהעבודה במועדון החשפנות הזה, את מתקדמת לא רע בחיים. קנית בית, את מורה לפסנתר. אולי תלמדי עוד משהו ותמצאי חתן."
"אמא, מועדון החשפנות הזה הוא…" התחלתי, אך היא קטעה אותי.
"שום דבר! את לא מתקדמת בגללו! להראות כל יום את הציצים שלך לגברים ולרקוד עירומה זו לא פרנסה!" ירתה בי כמו חץ.
"בזכות המקום הזה קניתי דירה משלי," התגוננתי. "בלי לשכור מבעל דירה משוגע שדורש כסף בזמן, ואם לא – מבקש שאשכב איתו. המקום הזה לא דורש סקס, רק ריקוד. יש בקרה וחוקים. זה לא כמו שאת חושבת. שם הכרתי נשים שמרגישות נהדר עם גופן ומפרנסות את ילדיהן. רק כי הבעלים המחורבנים שלהן בוגדים בהן או מכים אותן או לא משלמים מזונות! אז אל תבואי ותגידי לי המועדון הזה! הם היו המשפחה שלי ב-6 שנים האחרונות, כשאתם הפניתם לי גב.״ האמת יצאה ממני, לחלוטין לא הבנתי איך אני מגינה על המקום הזה כשאני בעצמי לא כל כך אוהבת, אבל פתאום הבנתי הרבה דברים שהוא נתן לי. פניה ההמומות של אימא אמרו את הכול, קמתי ממקומי והלכתי לחדר, כמו נערה מתבגרת שרבה עם אימא שלה כי הגיעה מאוחר ממסיבה.
הדמעות שטפו את הכרית,
כך גם נרדמתי.
ל׳