פשוט להיות

אני מוצפת
החיים האלו קורסים עליי כמו מגדל קלפים שעף ברוח.
לא מצליחה שלא לשקוע, לעיתים טובעת
ממש מתאמצת להרים את הראש , לפחות רק את האף להשאיר בחוץ כדי להמשיך ולנשום.
ובשביל מה?
אני יודעת שאני לא בטוב, אבל יודעת שגם זה טוב.
אני מוצפת
אני משותקת
חרדות? לא בדיוק
פחדים בשפע
קולות שאומרים שזה יעבור וזה כאן רק לרגע
קולות שאומרים שאין טעם להילחם כי זה כאן להישאר
נשימה
ועוד אחת
ותכף זה עובר, ואולי לא
ודמעות ומחנק, אוי המחנק
על מי שהייתי ומי שהחיים הפכו אותה להיות.
חזקה יותר? זה בטוח
חלשה יותר? גם זה בטוח
הפחד משתק
אהבה? שמישהו יזכיר לי מה זה.

פשוט להיות
יום אחר יום
רגע אחר רגע
נשימה
ועוד אחת
רק לנשום
ועוד קצת
ורק לעוד רגע
פשוט להיות.