יומנה של חשפנית בודדה חלק נ״ח

6.12.17

גיא קרא לי למשרד, פחדתי ממנו. הרגשתי את הלב מפמפם, הזיעה השתלטה על גופי.
״גיא?״ דפקתי בדלת,
״תיכנסי,״ קולו היה חד וברור, נכנסתי בזמן שהוא עיין במסמכים.
״רצית לראות אותי?״
״אני לא מבין דבר אחד, למה את עוזבת כשההסכם מסתיים?״ קם ממקומו והתהלך הלוך ושוב.
״אני רוצה להגשים את מה שתמיד רציתי,״ עניתי בכנות. הוא נעצר מולי, עיניו בחנו אותי.
״להגשים?״ התפקע מצחוק.
״נשים כמוך לא יצליחו להגשים את עצמן, את מבינה העבודה כאן היא המפלט שלך להתפרנס.״ אולי הוא צודק אולי לא.
״אתה לא מאמין שאצליח?״
״תסתכלי במראה, את בחורה יפה, הכי יפה כאן. החיים נתנו לך 2 אפשרויות להיות דוגמנית או להיות כאן.״ גלגלתי עיניים, הוא שם לב לכך.
״מה מחכה לך בחיים בחוץ, אה?״ אמר בקול קשוח.
״תסתכלי במראה, כאן את תצליחי! כולם מבקשים אותך, את מבינה?״
״אני מבינה גיא, אני יודעת שכאן ארוויח את הכי הרבה כסף, כאן הכרתי חברות שהן כמו משפחה. נתת לי מקום כשלא היה לי לאן ללכת. מצד אחד אני אוהבת להיות כאן ומצד שני גם שונאת.״
״אז תישארי,״ התקרב אליי הניח את ידיו על מותניי ולאחר מכן שם אותם על השדיים שלי בתוקפנות, זה הפתיע אותי, גיא מעולם לא הפגין התנהגות כזאת כלפיי.
״אני לא בובה גיא, אתה פוחד לאבד כסף זה העניין?״ העפתי את הידיים שלו ממני והלכתי משם.
״עוד לא סיימנו לדבר!״
״אני סיימתי, כשתתנהג בכבוד לעובדות שלך אנחנו נמשיך בשיחה.״ אין מושג מאין ירשתי את האומץ, המגע שלו בי גרם לי לעשות את זה.
כשסיפרתי ללילי יותר מאוחר על גיא היא פשוט נתנה לי חיבוק ואמרה שהיא מצטערת, למען האמת היא לא אשמה. לפעמים הייתי מאחלת לעצמי להיות פחות יפה, מה יופי עוזר? למה הייתי צריכה להיראות כמו סבתא שהייתה שוברת לבבות לא קטנה בצעירותה. כשסבתא מתה אימא לא יכלה להסתכל עליי תקופה ארוכה, היא תמיד אמרה שילדה את אימא שלה, רק מפני שאנחנו דומות מאוד.
כל חיי הרגשתי אשמה על כך, בין אם זה השיער הגלי שלי, העור החלק, הגובה שלי… הדבר היחיד שהבדיל בינינו הוא צבע העיניים, שלה היו ירוקות. אני שמחה שלא ירשתי את העיניים שלה, תודה לאבא והגנים שלו. אומרים שצריך להודות על כל דבר שקיבלנו, אולי בהמשך אצליח לומר תודה על כל מה שקיבלתי, עד אז אנסה לקבל את עצמי כמו שאני, זו משימה לא קלה, כמו ללמד איש נכה לרוץ תוך יום.
ספק אם אצליח. הינה המוסיקה מתחילה ואני חוזרת לרקוד עם לילי שנמצאת על העמוד לא רחוק ממני, והמחשבות שלי עדיין לעיתים נודדות וחושבות על לואי שנעלם מהרדאר, תתרכזי, אני מחייכת על הבמה עד שאלך הביתה.
ל׳