לחכות לה
הוא נהג לחכות לה .
מתחת לגרם מדרגות מצהיב .
לעמוד שם , לשמוע צעדיה,
לחזור הביתה .
ופעם הביטה בו , לפני שהספיק ללכת .
והוא שתק .
ופעם התיישבה לצידו ושאלה .
ולא ענה .
הוא נהג לחכות לה .
יום יום , כל בוקר .
לעמוד שם , לראות את שמלתה מתנופפת .
וללכת .
ופעם היא הביטה בו .
והתקרבה,
ובת צחוק מרחפת על פנייה .
וחייכה אליו.
אז הוא נשאר .
תגובות (2)
חח זה דווקא שיר נחמד! מלא תקווה ועם סוף טוב, אהבתי! :)
נ.ב. פרסמתי לאחרונה 2 שירים… אשמח לשמוע מה דעתך =)
אשמח להסתכל :) הוא אכן מלא תקווה :)