אינויאשה – פרק 6 (חלק א')
המשכתי לשכב על הדשא הירוק והנעים בלי יכולת לזוז או אפילו לדבר, אינויאשה עמד מול אמו בציפייה, רואים שהוא כל כך אוהב אותה, אבל זאת לא אמא שלו! מי יסביר לו את זה אם אני היחידה שנמצאת פה, ואני לא יכולה לזוז?
"אני חייבת ללכת לעולם האחר.." שמעתי את קולה של אמו מדבר מרחוק..
"כבר?" אינויאשה שאל באכזבה..
היא פתחה את שני ידיה והופיע שם פרח ורוד ומדהים, היא השליכה אותו לעבר האגם, כל עלי הכותרת שלו התפזרו ..
"אינויאשה, תסתכל על האגם" אמרה לו..
אינויאשה התקרב לאט לאגם, והתכופף לעברו.. הוא התבונן באגם ועיניו נפערו בתדהמה, מה הוא רואה שם?
"זה כשהייתי ילד.." הפטיר אינויאשה בלחש, הוא ראה שם זיכרון מהילדות שלו?
"אתה זוכר?" שאלה אותו אמו בשמחה "כשהיית ילד אני חיבקתי אותך לעיתים קרובות" חייכה באושר..
היא התקרבה אליו וחיבקה אותו "ילד טוב" אמרה לו "תן לי לאחוז אותך חזק.."
אינויאשה עצם את עיניו והסתובב אליה לחיבוק, היא חיבקה אותו בחוזקה כשידיה על גבו, כל כך חזק שידיה נבלעו בתוך גופו..
"אני לא רוצה ללכת" אמרה לו "תהפוך להיות חלק ממני!!"
אינויאשה נאנק מהכאב שהיא מסבה לו, אבל לקול המילים הללו הוא הניח את ראשו על כתפה בשלווה, ונתן לה לחדור לתוכו..
"אמא" לחש בתקווה..
אינויאשה.. איך אני אציל אותך? למה אני לא יכולה לזוז?
הרגשתי בשלשלאות כובלים את ידי, ולפתע ראיתי אותם.. את היצורים הירוקים שהחזיקו באמו של אינויאשה באפיריון, כובלים אותי.. ענן שחור כיסה את כל שטח האגם היפיפה, שהפך שחור ומבעבע, ערפל מילא את שדה הראייה, אין פה גבעות קטנות וירוקות הכל שחור ואפור, בתוך האגם שכנו עצמות של מפלצת כלשהי שעליהן הילכה לטאה ירוקה וקטנה.. הכל היה אשליה?!
"קגומה" הרגשתי חרק קטן מקפץ על הלחי שלי "תתאוששי" הוא דיבר בתוך אוזני..
"זה אני!" אמר "מיוגה הפשפש" הוא המשיך לקפוץ עלי בתקווה שאזוז..
"מי חשב שזה שמחפש את הקבר זה אחיו של אינויאשה, סשומארו" דיבר לעצמו "כזה אויב אימתני.."
"את כלואה בשרשראות ולכן לא יכולה לזוז.." אמר מיוגה.. "אני אוריד את הכישוף בשנייה" התרברב..
הרגשתי עקיצה בלחי השמאלית שלי, הנפתי את ידי ומחצתי את מיוגה בחוזקה, התיישבתי וכל היצורים הירוקים הקטנים שכלאו אותי ברחו בקול צפצוף דק שנשמע כמו צרחה קטנטונת.
"תודה!" אמרתי לעבר מיוגה שמצץ את דמי "אני חושבת שאני יכולה לזוז עכשיו" הוא נפל מידי כעלה הנושר מעץ בשלכת והרוח נושאת אותו..
ראיתי סירה מתקרבת בתוך האגם המבעבע אז רצתי והסתתרתי מאחורי רגב עפר גבוה כאשר מיוגה קפץ על כתפי במהירות ובא איתי..
היצור הירוק שהיה על המפלצת יחד עם סשומארו אח של אינויאשה יצא מהסירה וקפץ לעבר האישה בלי הפנים שכבר ממש החזיקה באינויאשה כאשר הוא חסר הכרה
"מה את עושה?" צרח לעברה הוא החטיף עם המקל שלו בפרצופה שנחבל "מה התועלת בלהוציא ממנו את הנשימה?" שאל בכעס..
"אדון ג'אקן" זיהתה אותו ה'אמא' וסובבה את ראשה ללא הפרצוף לעברו..
"לא אכפת לי מה תעשי איתו אחר כך" אמר לה "אבל קודם תוציא ממנו את המידע על מיקום קבורתו של אביו של אינויאשה" פקד עליה..
"ג'אקן הוא אחד הקלגסים של סשומארו?!" שאלתי את מיוגה..
הוא הנהן אבל הוסיף אזהרה כשראה שאני רוצה ללכת לעברו "תזהרי מהמקל שלו בעל שני הראשים" הנהנתי בראשי קצרות וקמתי מיד לעברו.
אינויאשה שקע יותר ויותר ב'אמא' "תנסה להיזכר איפה הקבר של אביך?" שאלה אותו בעדינות..
"תפתח את ליבך אליי" אמרה לו..
"הפנינה השחורה מימין" לחש אינויאשה חסר כוחות לחלוטין..
אני כבר ממש קרובה לג'אקן הזה אני רק צריכה שהוא לא ישים לב אליי, ואני אקח את המקל בעל שני הראשים מידו.
"זה לא מספיק!!" צרח ג'אקן "תמצאי עוד מידע" אמר ל'אמא'..
"אדון ג'אקן" אמרה לו ה'אמא' "אם אני אחפור יותר עמוק הרוח של הילד הזה תישבר"
"אז מה?" צרח עליה ג'אקן "פשוט תעשי את זה!!"
היא חיבקה את אינויאשה יותר בחוזקה.. אינויאשה כבר לא מסוגל לנשום..
"עוד לא!!" צרח עליה ג'אקן "תמהרי או שאני אצטרך להתמודד עם הזעם של אדון סשומארו"
הגעתי אליו!
לקחתי את המקל שלו מידו ודרכתי על ראשו בחוזקה
"חלשלוש גורם צרות!!" צרחתי ודפקתי בו את המקל, הוא עף לעבר האגם כמו כדור ירוק וקטן!
ה'אמא' קמה במהירות כשאינויאשה בידיה והתחילה לברוח, רצתי לעברה עם המקל בידי במהירות..
"חכי" צרחתי אליה "תני לאינויאשה ללכת!"
"לא" אמרה, וגופה בלע עוד יותר את אינואישה לתוכו.. תפסתי בשערותיו ומשכתי אותו כלפי חוצה, אך כבר אין לי אוויר ואני לא יכולה להמשיך לרוץ, השערות שלו החליקו מידי ונפלתי על הרצפה, היא שואבת אותו פנימה!! מה אני אעשה?
"קגומה!" קפץ מיוגה על הכתף שלי.. "את חייבת לעורר את הנשמה של אדון אינויאשה"
איך מעוררים את הנשמה שלו?! ה'אמא' התרחקה עם אינויאשה למרחק ניכר וישבה איתו שם כשהיא שואבת אותו לתוכה יותר ויותר..
"השד הזה היא הלא-אמא!" הסביר מיוגה "היא נוצרה מהרוחות של האמהות הגלמודות שאיבדו את ילדיהן.. אם את תעוררי את הנשמה שתחת הכישוף של הלא-אמא הגוף יהיה משוחרר!"
אבל איך מעוררים נשמה? הסתכלתי לכיוון ה'לא-אמא' וראיתי שרק ידו של אינויאשה נשארה בחוץ אין לי זמן לחשוב , אני לא אספיק לעורר אותו היא כבר שואבת את כולו..
הסתכלתי לאגם, וראיתי ילד קטן, או יותר נכון אינויאשה קטן שוכב בחיק ה'לא-אמא' עוצם את עיניו ברוגע ושלווה..
אם אני אמחק את התמונה הזאת.. אז הוא יתעורר?
רצתי לעבר האגם במהירות עם המקל של ג'אקן בידי, והנפתי אותו בחוזקה על ההשתקפות "אינויאשה!! תתעורר" צרחתי לעברו..
ה'לא-אמא' צרחה בכאב חד, אינויאשה נשלף ממנה החוצה ונפל..
רצתי אליו במהירות, התכופפתי לעברו ונגעתי בכתפו "אינויאשה אתה בסדר?" שאלתי בדאגה, הוא פקח את עיניו וראה את ה'לא-אמא' מושלכת על הרצפה..
"איך הם משתמשים באמא שלי בצורה כזאת?!" צרח!!
"זה עבודה של סשומארו וג'אקן" אמרתי לו את המידע האחרון שהתגלה לי מפי ג'אקן בעצמו.
אינויאשה נאנק בכאב..
"אינויאשה" סשומארו התקרב אלינו מהערפל "אני יודע איפה הקבר!"
הוא עף במהירות לעבר אינויאשה ותפס בצווארו בחוזקה
"אני בחיים לא דמיינתי שזה יכול להיות שם" הוא הרים את אינויאשה יותר גבוה "ממש חכם בשביל אבא לבחור מקום כזה" חייך בערמומיות..
"הפנינה השחורה מימין.. אבא לא רצה שאף אחד יפריע במקום המנוחה שלו.. אז הוא החביא את הקבר במקום כזה" אמר.
אינויאשה החנוק בקושי הצליח להוציא מפיו את המשפט "איזה שטויות אתה מדבר" לעבר סשומארו..
"אז הקבר הופקד ללא ידיעתך.." אמר "אתה רוצה לבקר את קברו של אבא איתי?" שאל באירוניה.
סשומארו הושיט שני אצבעות לעבר עינו הימנית של אינויאשה וזרם חשמל יצא מהם ונכנס לתוך עינו, אינויאשה צרח מכאב.. סשומארו הרחיק את האצבעות עד שפנינה שחורה יצאה מעינו של אינויאשה לתוך ידו של סשומארו..
סשומארו התבונן בפנינה ועזב את אינויאשה שנפל על הארץ מתנשם ומחזיק את עינו הימנית בכאב..
רצתי לעברו במהירות וישבתי על הרצפה לידו מחזיקה בו בחוזקה..
"זה היה בזבוז זמן לחפש מתחת לאדמה" אמר סשומארו "נראה אבל גם בלתי נראה, השומר האמיתי לא יכול לראות את הקבר.. ולבסוף זאת פנינה שחורה בתוך עיניך הימנית.."
אינויאשה ישב על הארץ והרים מבט נזעם לעבר סשומארו "ורק בגלל זה רימית אותי עם תמונה של אמא שלי המתה?!" צרח בכל כוחו..
הוא נעמד על רגליו ..
"זה היה בדיחה" אמר סשומארו באדישות.
"בלתי נסלח" צרח אינויאשה והתקרב לסשומארו לתקוף אותו, אך סשומארו היה מהיר ממנו הוא עף במהירות לשמיים והעיף משם את השוט הירוק שלו שהצליף באינויאשה "תמות!" אמר, השוט פגע באינויאשה שנפל על הרצפה..
סשומארו העיף שוב את השוט הפעם ביותר עוצמה לעבר אינויאשה..
השוט ממש התקרב אליו כשה'לא-אמא' נעמדה בין אינויאשה לבין השוט, היא קיבלה את המכה שנועדה לאינויאשה והתנפצה לרסיסים דקים..
תגובות (1)
תמשיכי