אזעקת אמת – פרק שמיני

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

הפתרון היה מונח מול העיניים שלי כל הזמן, אבל העיוורון לברור מאליו היה מנת חלקי כמו רבים לפני. גם טובי המוחות העדיפו להלעיט אותי בגאדג'טים במקום לעזור לי להבין איך להשתמש בנשק הסודי שהיה שלי מלכתחילה.
עמדתי מול דלת הכניסה לדירתו של מרטין, שהייתה ממוקמת במגדל דירות חדש ויוקרתי בתל אביב.
ברור למדי שהוא ישכן את עצמו בדירת יוקרה, כמו כל הוייב שהוא משדר סטייל סיימון לבייב, נוכל בעטיפה של כסף וזהב ומזויפת עד יסוד.
ליבי הלם בעוצמה, כי ידעתי שיש לי הזדמנות אחת ויחידה לצלוח את המשימה כמו שאני רוצה ולא בתנאים של מישהו אחר.
מרטין פתח את דלת דירתו השכורה, לבוש במכנס אימונית אפור חולצה לבנה ויחף. ריחות בישול עלו באפי עשבי תיבול, ריח עדין של שום לימון ושמן זית מעורבבים בהרמוניה יחדיו.
"וואו זה מרגש אותי כשמישהו מבשל בשבילי" אמרתי בכנות פשוט כי אני בדרך כלל אחראית על הפעילות הזו בבית שלי.
"תתרגלי לזה מותק" מרטין נעמד מאחורי, התכופף מעט קדימה כדי ללחוש לאוזני ותוך כדי משך לאחור את הקימונו שלבשתי מעל חולצתי. חשתי צמרמורת בגבי.
"אז לכבוד מה נרים כוסית מון שרי?" הוא הביא שני גביעי ומזג לתוכם שמפנייה ורודה מבעבעת.
לכבוד, מנות עיקריות וקינוחים" אמרתי נועצת בו את מבטי, מרימה את כוס השמפניה ומקרבת אותה אל פי כדי ללגום.
" אני בהחלט אשתה לכבוד זה" הוא קירב את הכוס לפיו כדי ללגום מן המשקה שבתוכה.
מרטין נעץ בי מבט חודר בין לגימה ללגימה ונראה שהגיע בינו לבין עצמו להחלטה כלשהי שהייתה קשורה בי, הוא הניח את הגביע המלא כמעט על האי שבמרכז המטבח בו עמדנו, עצר לכמה שניות ואז החל להתקדם לעברי .
אלוהים שהוא יתקשר עכשיו התפללתי בליבי, הספקתי לומר את התפילה בלב פעמיים ולא יותר מכך, מכיוון שבאותו רגע נשמע צלצול פעמון הכניסה.
נשמתי לרווחה ומרטין פנה ממני אל דלת הכניסה.
לא היה נחוץ לי לראות עם מי שוחח במשך הדקות הבאות, אבל הזמן הזה היה דרוש כדי להוסיף טיפות מרדימות לשמפניה הוורודה.
"מישהו חשוב?" שאלתי כבדרך אגב בעודי יושבת על הספה הנוחה.
"לא, איזה סוכן מכירות שניסה לעשות את היומית שלו, רק חבל שהוא הפריע לנו באמצע."
הגשתי את הגביע חזרה לידיו של מרטין ולקחתי לעצמי את שלי.
"לחיי מה נשתה?" שאלתי והתיישבתי על הספה הלבנה בסלון. רואים שהדירה הזו לא מארחת ילדים לעתים קרובות.
"לחיי מעצבות פנים נאות וחכמות" הוא הרים את כוסו וגמע את תוכנה במלואה ואז התיישב במרחק כמה סנטימטרים ממני.
מעולה חשבתי לעצמי חמש דקות להרוג ואז הכול כבר יסתדר.
מרטין הניח את הגביע על השולחן ולקח גם את שלי, המתין שנייה ואז הסתובב אליי.
"את יודעת" ניכר שהוא בורר את מילותיו בקפידה "מהפעם הראשונה שראיתי אותך מתחת לעצים, בגינת המשחקים, חשבתי שאת מישהי מיוחדת, הגביע הקדוש" הוא הצחיק את עצמו.
" אני גביע קדוש…פחחח ממש לא" גיחכתי.
"את יודעת אחת כזאת שלא מוותרים עליה בקלות" הוא היה קרוב אליי ממש והושיט את ידו כדי להסיט את שערותיי הצידה וללטף את פניי.
אם הוא ימשיך כך יש מצב שאני לא אוכל לשלוט בעצמי ובתסריט הנוכחי זה ממש לא מומלץ.
הוא ניסה להרים את ידו כדי למשוך אותי אליו לתוך חיבוק אך גופו סירב לציית לו.
תנועותיו נעשו איטיות יותר ויותר וכך גם דיבורו אך הכרתו עדיין הייתה מלאה וכנראה אי שם בתת ההכרה הוא הבין שנתפס.
"את משהו מיוחד מאוד גברת" מילותיו נמרחו " את יודעת את זה ובעלך יודע את זה גם" אמר מרטין וראשו צנח על כתפי השמאלית.
הנחתי את ראשו על הספה מותירה אותו שכוב על הצד.
הטלפון שלו היה בהישג יד אבל נדרשה סיסמא וכך גם המחשב הנייד.
נותר לקרוא לכוחות העזר שיסייעו בפיצוח התעלומה.
סימסתי במהרה הודעה ותוך חמש שניות משליחתה נשמעה דפיקה בדלת. הסיוע הגיע.
"בלי הכישורים שלך אני אצטרך לקנות עוד הרבה לאנז'רי סקסי, לא נראה לי שזה בתקציב הביתי שלנו, צחי, תשתמש בכל מה שיש לך כדי להוציא את המידע החשוב."
"גברת גרשוני את נראית מאוד מפתה אולי נעשה שימוש הולם במתקני המקום זה רק הוגן לבקש נקמה קטנה על הניסיון לגנוב אשת איש לא?" צחי נעמד מולי חיבק אותי ונשק לי בעדינות על שפתיי.
"בוא נקווה שהוא לא יתעורר בזמן הזה, וחוץ מזה אני לא יכולה להתנשק אתך עם כל הזקן והשפם המזויפים זה יעשה לי פריחה."