אזעקת אמת – פרק רביעי

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

לבסוף הרכב עצר. דלתות המכונית נפתחו משני צדדי , וקול גברי הורה לי במבטא ישראלי לצאת מן הרכב. התקדמתי לקצה המושב האחורי באיטיות, בכל זאת יש לי שקית על הראש ולא התחשק לי להשתטח אפיים ארצה.
יד גברית חסונה, כך לפחות קיוויתי שתהיה, אחזה בי וסייעה לי לצאת מהרכב.
שנייה אחר כך הצטרף אדם נוסף ובסך הכול שני אנשים אחזו בזרועותיי והובילו אותי בבטחה. למרות שהתחושה ברגליים הייתה של פלסטלינה רכה מאוד. צעדנו כך, שלושתנו, כמה דקות. בדרך שמעתי, דלתות נפתחות ונסגרות מלפניי ואחוריי ואנשים מתלחששים בדרכינו.
אני מעריכה שזו הייתה הדלת החמישית או השישית שנפתחה והובילה לתוך חדר לא גדול במיוחד, כיוון ששמעתי כסאות מוסטים ממקומם תוך כדי חריקה על הרצפה. אחד מהאנשים שהובילו אותי הושיב אותי לאחר כבוד על כיסא מרופד עם משענת, ממש פינק. הדבר היחיד שרץ לי בראש זה איך אני מודיעה לצחי איפה הוא מוצא את הממתקים במטבח, כדי שיארגן בעצמו את שקיות ההפתעה לקבלת השבת.
מישהו מאחוריי הסיר את שקית הבד השחורה מעל ראשי והתמקם מאחוריי, מולי ישבו שני אנשים שלקח לי קצת זמן להתפקס עליהם מכיוון שהאור בחדר קצת סינוור אותי. מצמצתי קלות והתמונה שנגלתה לעיניי התבהרה, שמשון ויובב ישבו ממש מולי: אחד שמנמן, קירח עם משקפיים עגולים ואחד רזה, דק וארוך עם קוקו בצבע ג'ינג'י סטייל אילן לוקאץ'.
"הייי" החלטתי להתחיל בנימוס ומשם להגביר את רמת הדביקות והמתיקות שלי.
הם התעלמו ממני, והסתכלו ביחד על מסך המחשב הנייד המונח על השולחן לפניהם, מנסים לפענח משהו.
אחרי עוד שתי דקות של כיפופיי צוואר הצידה, קדימה ואחורה הם קלטו שאני נמצאת שם בחדר יחד אתם ומביטה בהם בסקרנות.
"כן, שלום גם לך גברת גרשוני" אמר שמשון השועל.
"וואו, אני כל כך שמחה שאתם מדברים בעברית, הייתי בטוחה שחטפו אותי שב"חים פלסטינאים שמנסים להגדיל את כמות החטופים שיוכלו להתמקח עליהם."
שמשון ויובב הביטו זה בזה ואז החזירו את מבטיהם אליי.
"את יודעת גברת גרשוני למה את כאן?" אמר הפעם יובב החתול, וסליחה על השימוש בשמשון ויובב אבל נכון לרגע זה אין לי מושג מה שמותיהם של שני הליצנים הללו.
"אמממ…תגדיר מה זה כאן? אולי אחרי זה אני אוכל לענות לך על השאלה."
"בואי נאמר שאת נמצאת במתקן חקירות מסווג של המוסד ולכן הובלת עם כיסוי עיניים."
מצמצתי קלות. עובדים עליי בטוח. מישהו מהמשרד או מהחברים המשותפים שלי ושל צחי מותח אותי בוודאות, נשמתי לרווחה.
"וואלה? הפתעתם" חייכתי וליכסנתי את מבטי לחתול והשועל "אפשר להוריד את האזיקים, אם אתם המוסד, אתם בטח יודעים שני לא מסוכנת לציבור."
הם שוב הביטו זה בזה, הפעם ממושכות כאילו מעריכים את רמת הסיכון הנשקפת ממני, הנהנו והבחור שעמד כל העת מאחוריי, שלף צרור מפתחות מכיסו נעמד מולי עם הצרור והסיר את האזיקים מעל ידיי. האמת הוא היה חתיך אבל היה לו ריח מוזר של נפתלין, אז זה די גרם לי לרצות להקיא.
"את הבחור הזה את מכירה?" אחד מגיבורי פינוקיו סובב את מסך המחשב לכיווני.
על המסך ראיתי את מרטין, לבוש בחליפה אפורה כחולה, מעיל שחור ומשקפיי שמש ממותגים.
"בטח מכירה" הייתי מרוצה מעצמי "זה מרטין. רואים שהוא לא מפה, הוא חתיך" ניסיתי להעליב את שני הגברים נטולי הזוהר שעמדו מולי.
"זה עלי ג'לאל בן מחמוד, יש לו מבטא בריטי כי הוא גר בעשור האחרון בבריטניה אבל במקור הוא מסוריה והוריו ממוצא איראני." אמר שמשון בטון מונוטוני מעצבן.
"לא???אין מצב" הרגשתי את הלסת שלי נשמטת.
"דווקא יש" שמשון המשיך לעצבן.
"איך בדיוק הוא נכנס לארץ?" ניסיתי להקשות על אנשי המוסד…טוב על מי אני עובדת יהיה קצת קשה להקשות על מי שמלכתחילה הוא קשוח בעצמו.
"הוא אזרח בריטי בלי עבר פלילי לא הייתה אמורה להיות לו כל בעיה."
"להגיד לכם את האמת אני קצת מבולבלת. אני לא ממש מבינה מה אתם רוצים ממני? הוא התחיל איתי" עצרתי לרגע כדי להתבאס בתוך תוכי שהגבר היפה הזה רצה לנצל אותי ולא לקיים איתי רומן סוער "אני סירבתי. אנד אוף סטורי."
"אז זהו שלא" יובב פסק.
"מה לא? יש לי מחר קבלת שבת לארגן לבנים שלי. ואם לא תהיה עוגת ביסקוויטים מוכנה ושקיות הפתעה עם מדבקות של פורטנייט, איראן תהיה כסף קטן לידי." נשפתי בעצבנות.
"גברת גרשוני תירגעי. יש לנו כמה דברים קצת יותר דחופים לטפל בהם משקיות הממתקים שלך" הם גיחכו בינם לבין עצמם.
"ורד יקרה, אנחנו לא רוצים למרר לך את החיים אבל תהיה חייבת לשתף איתנו פעולה. אנחנו רוצים שתהיה אתו בקשר ותנסי להבין מה המטרה של אדון "מרטין" עלי, מי מפעיל אותו, האם יש נשים נוספות שנפלו קורבן ומה הוא מנסה להשיג באמצעותכן?"
"השתגעתם? אני נשואה לצחי שלא יבין למה מלכתחילה נעניתי לאדם הזה והלכתי לאכול אתו במסעדה וחוץ מזה אמרתי לכם שניפנפתי אותו, אמרתי לו שאני נשואה ולא מעויינת."
"אז תמצאי תירוץ למה חזרת להתעניין" שמשון קם ממקומו וסימן ליובב שהוא יוצא לכמה דקות כנראה לעשן.
"אם הוא סוכן איראני הוא ישר יקלוט את העקיצה ויחסל אותי."
"את מעדיפה שנאשים אותך בבגידה ושיתוף פעולה עם האוייב?" יובב הביט בי ולא הייתה בו אפילו טיפת חמלה.
"אבל לא עשיתי את זה, אין לכם הוכחות לכלום."
הוא גיחך ושלף כמה תמונות שבהם ניתן לראות בבירור אותי ואת מרטין/עלי קרובים מאוד, אוכלים וצוחקים במסעדה ונראים באופן כללי מאוד מיודדים.
"בני זונות" סיננתי מבעד לשיניי.
"ככה מדברת מורה" יובב אמר ואני זינקתי ממקומי כדי לחנוק אותו, למזלו שכחתי מקיומו של הבחור עם ריח הנפתלין שמשך אותי מצווארו השמנמן.
הוא ניסה לגרור אותי אל כיסאי בחזרה, אך התחמקתי ממנו, הרמתי ידיים כסימן לכך שאני נכנעת ונשארתי לעמוד במקום תחילה ואחר להתהלך בין כותלי החדר עוד דקות ארוכות.
יובב כנראה צפה מראש שאגיב כך מכיוון שהוא איפשר לי להתהלך ולהתלבט עם עצמי, מה לעזאזל אני אמורה לעשות במצב הבלתי אפשרי הזה?
ביני לבין עצמי כבר הבנתי שלא באמת הייתה לי ברירה, נותר רק לשכנע את עצמי שזה המעשה הפטריוטי, שמרטין חתיך ומאלצים אותי להתרועע אתו למרות התנגדותי העזה.
"טוב, אני אעשה מה שתצטרכו. כמה זמן בדיוק אני מחוייבת לעזור לכם?" בכל זאת רציתי לוודא שמדובר במבצע חד פעמי ושאחריו אני משוחררת משירות המילואים במוסד שנכפה עליי.
"אנחנו מעריכים שתוך פחות משבוע הוא יחשוף בפנייך מה כוונותיו כלפייך, יחד עם זאת חשוב שתמצאי מידע על המפעילים שלו בחו"ל והאם יש עוד ישראלים שנפלו ברשת שלו?"
"איך אהיה אתכם בקשר? כדי לדווח על כל הממצאים המרעישים?" הייתי כבר עייפה ומותשת וכל מה שרציתי הוא מקלחת ולישון.
"אנחנו ניצור אתך קשר, אל תדאגי" ענה יובב בדיוק כששמשון נכנס פנימה מפיץ ריח הסיגריות בתוך החדר הלא מאוורר.
"טוב, הקוסם מארץ עוץ הגיע הזמן לחזור הביתה לא?" הסבלנות שלי הייתה על אדים.
"עכשיו" יובב אמר ובאותו רגע מישהו הניח שקית בד שחורה על ראשי ולחץ ממושכות על עורפי, שולח אותי לשינה עמוקה נטולת חלומות.