אלים רדומים, פרק 50: מגיד העתידות

הבודקה שבו החלפתי שומר שנמצא בחופשה היה מואר היטב ונוח. ניצלתי את היותי מחליף ולא עובד קבוע, ובאמצעות הפרה של מספר לא מבוטל של כללים פיניתי לעצמי הרבה זמן לקריאה ולהרהורים. גם כאן, כמו ברוב המקומות שבהם החלפתי שומרים אחרים, האזנה צייתנית להנחיותיהם של הבוסים, שבעצמם הבינו את השטותיות של רבות מהן, עזרה לי לשחק ראש קטן, ולבוסים – לזרום עם הצגתי.
עובד הניקיון במתקן זה היה מסיים את עבודתו בזריזות, והודות להעלמת עין מצידי, לאחר סיום עבודתו היה נהנה מחזרה מוקדמת בכמה שעות הביתה. מתוך רצון להביע יחס ידידותי הוא התחיל להתעכב לאחר העבודה כדי לשוחח איתי. הוא היה זקן גרמי וצנום, ועורו היה כהה משיזוף. הסתבר שהוא לא היה זקן באמת, אלא, אורח חייו הפרוע הוסיף לחזותו עשור אחד לכל הפחות. בהיותו שתיין, רודף שמלות ומהמר אדוק, הוא התפרנס בכל מיני דרכים מפוקפקות. עבורו שירות ניקיון היה עבודת בכורה בתעסוקה שמוכרת רשמית. בן-שיחתי לא נראה מוטרד כלל לא מן העבר שלו ולא מן ההווה. הוא גילה עניין בעתיד. התברר שהוא עסק במשך זמן רב בניבוי בעזרת קלפים ולפי משקעי קפה. אפילו ראש העיר ביקר אותו כדי לקבל תחזית (מאוחר יותר הייתה לי ההזדמנות לשמוע עדויות מאנשים אחרים ולהיווכח שהוא סיפר לי דברי אמת). הוא הפך למגיד עתידות לאחר שצותת מתוך המסדרון להרצאה על קלפי טרוט ועל קריאה בקפה. אולם אדם לא הופך למגיד עתידות לאחר סיום קורס. אלו שמשתמשים בקלפים ובמשקעי קפה במיומנות הם אנשים בעלי ידע פנימי, שלמעשה עטויים באדרת של שיטה נוחה לביצוע.
הוא רכש את ידיעותיו במחנה צוענים – שם אביו, שהיה סוחר, נהג לעצור לעיתים קרובות. הילד קלט במהרה את המיומנויות של המבוגרים שהיו סביבו. הוא למד לצוד נחשים, ושימר מיומנות זו גם בזיקנה. שותפנו לעבודה סיפר לי שהוא ראה כיצד עובד הניקיון הזקן הסיח, בעזרת יד אחת, את תשומת הלב של נחש באורך מטר חצי, שזחל לשטח המתחם, ובידו השנייה תפס את הנחש בצווארו. לאחר מכן עובד הניקיון שיחרר את הנחש בשטח-בר.
במחנה הצוענים הוא למד גם לקרוא מחשבות בעזרת התרכזות בעין השלישית של בן השיח. בהמשך, מיומנות ספציפית זו אפשרה לו להתמקצע בתור מגיד עתידות. עובד הניקיון סיפר לי שלפני זמן מסוים הוא עזב את מקצוע החיזוי כי הוא חש יותר ויותר עייפות מקריאת המחשבות ומהניבוי. לאחרונה הוא ניבא מדי פעם בעיקר לבחורות.
תשוקות לא נתנו מנוח למכרי החדש, שכפי שהתברר, היה שכן שלי. יום אחד המנהל שלי, שידע שאנחנו שכנים, התקשר אליי, וביקש לברר מדוע הזקן לא הגיע לעבודה. נקשתי בדלת דירתו, וכשלא התקבלה תשובה, נכנסתי. הזקן שכב על מיטתו, חסר-אונים לחלוטין. הוא בקושי דיבר, והיה נראה שלא זיהה אותי. הזמנתי אמבולנס, ועזרה הגיעה תוך דקות ספורות. האח הראשי בצוות הניד בראשו, ואמר לי שלאחרונה הם הגיעו לכאן כבר כמה פעמים. בפעם הראשונה הם אשפזו את הזקן עקב חשש להתקף לב, אך התברר שמצבו נבע משימוש מופרז בוויאגרה. הפרמדיק הזעיף את פניו, ואמר: ”ניקח אותו לבית-חולים, ליתר ביטחון“. למחרת פגשתי שוב ברחוב את הזקן המתמיד באורח החיים ”העליז“.
כעבור תקופה של עבודה בתור מנקה, שכני עבר לתפקיד שומר. הוא נסע לעבודה על טוסטוס, למרות היעדר רישיון נהיגה. שוטרים לא עצרו אותו כי הם לא חשדו שהזקן הצנום בעל העיניים הבוערות הוא למעשה עבריין תנועה מושבע.
שכני לא היה קמצן. הוא העביר כבל חשמל לשכניו שנותקו משירותי חשמל עקב חובות, וכך עזר להם לשפר, צעד אחר צעד, את מצבם הכלכלי. הוא לא היה גרגרן, והתייחס בכבוד ליצאניות שאיתן נהג להתרועע. הזקן לא היה נרגן, ולא היה מלא שביעות-רצון עצמית. דברים אלו העניקו לו קסם יחודי, שהורגשה בו נוכחות האנרגיה של טריקסטר, הרואה את הדימיון והאחדות של יצורים, המהתל בסדר החברתי המשעשע, שהומצא על-ידי בני-אדם כדי למצוא את משמעות החיים בהשגת מעמד חברתי חשוב ובצבירת רכוש.