פרק 2: סודות מתחת לפני השטח

הימים חלפו, והאחים המשיכו בשגרת היום, כל אחד מהם עסוק במאבקיו האישיים, אך השבר המשפחתי הלך והתפשט. תחושת הריחוק שהתעוררה לא נעלמה, אלא רק הלכה והתרקמה בחללים בין המילים והשתיקות. כל אחד מהם הרגיש את חוסר הוודאות, אך אף אחד לא רצה להיות זה שיחשוף את האמת או יבצע את הצעד הראשון.

הדס, שהחלה להבין שלכל מה שקרה יש השפעה גם על חייה האישיים, חיפשה מקום שקט שבו תוכל לחשוב. היא עזבה את המושב לפני כמה חודשים בעקבות הצעת עבודה בעיר, אך דבר אחד לא השתנה – הקשר שלה עם לולב וערבה היה עדיין קשר חזק, לא משנה היכן היא נמצאת. אך היו גם דברים שנשארו בצללים. סודות ישנים, קונפליקטים לא גולו, שצפו והחלו לחלחל לסביבתה.

בבוקר, כשהיא הלכה ברחוב הצר של העיר, יצא לה לעמוד מול אחת מהחוויות האחרונות עם אביה. הם ישבו יחד בבית הקפה במרכז העיר, ומדי פעם שמעו את קולות ההתרחשויות סביבם. האב, שלמד לשתוק יותר ויותר בשנים האחרונות, החל לפתע לשוחח על זכרונות ישנים.

"את זוכרת את אבנר?" הוא שאל פתאום, עיניו מביטות לעבר השולחן.

הדס הרגישה את הלב שלה קופץ. אבנר היה החבר של אמא שלה, הקשר שבין השניים היה בעיני הדס תמיד מעורפל ומסתורי. היא לא ידעה הרבה עליו, אבל תמיד הרגישה שיש משהו בינו לבין משפחתם שלא הוסבר.

"לא, לא ממש," ענתה להדס בעדינות, אבל תמהה, "מה זאת אומרת?"

האב סיים את הקפה, ממלמל כמה מילים לא ברורות. "הייתה תקופה בה הכל היה שונה. אולי לא כדאי לך לדעת על זה עכשיו," אמר בקול נמוך.

הדס, שלא הצליחה להפסיק לחשוב על השיחה, ידעה כי יש משהו בתגובה של אבא שלה שדרש ממנה לחשוב מחדש על כל מה שהיא חושבת שהיא יודעת על משפחתה.

בינתיים, בבית המושב, היו גם לולב וערבה עסוקים בשאלות של עצמם. בינתיים היה משהו שחמק מביניהם – הסוד הגדול שנגע גם לשני האחים האחרים. כל אחד מהם היה מתמודד עם האובדן וההחמצה בדרך שונה. לולב, שדיבר עם ערבה באופן רגיל בכל פעם ששוחחו, חשב כל הזמן שהמכחול שמסביבם לא ייתן להם את האפשרות להתקדם, שמא הקרב הפנימי שבין כל אחד מהם יוביל לקריסה. ערבה, שהייתה תמיד במרדף אחרי הוכחות על הצלחתה, נבהלה כל פעם שנראה לה שיצא משהו מהמקום האמיתי שלה, מהשורש.

היה ערב כשהשיחה עם אבנר חזרה שוב. הפעם לא דיברו על פרטים, אלא יותר על האתגר הפנימי שלהם.

"יש משהו שאנחנו לא יודעים," אמר ערבה בשקט כשהיא פנתה ללולב. "אני לא בטוחה מה, אבל יש לנו קשרים שלא הוסברו, שמפני כל הזמן יש לנו תחושות שאנחנו לא יודעים להסביר. אני לא בטוחה איך להסביר את זה, אבל אני מרגישה את זה."

לולב הביט בה ארוכות, מרגיש משהו מבפנים שצף. הוא ידע את הדבר הזה עוד מאז הילדות, שדברים מעורפלים מהעבר לא תמיד נשארים שם. האמת על כל מה שהתרחש בין אמא ואבא, הסודות ששמרו ביניהם, חשבו להישאר במחשכים של המשפחה, אבל עכשיו, היה זה זמן לחשוף.

ערבה פנתה והסתכלה על השמיים שמאחוריהם. "הגיע הזמן לשמוע את הסיפור המלא," אמרה בקול מאופק, "ההבנה הזאת לא תהיה פתאום כל כך פשוטה. אני יודעת שאין לי את כל התשובות, אבל כשאני חושבת על מה שקרה לפני שהיינו צעירים, אני מרגישה שהכל קשור."

התחושה הזו, שפרצה בשקט בחדר, החלה לנוע כמו רוח בלתי נראית בין כל הדמויות – חזרה אליהם כל הזמן, מאירה חלקים אפלים בהיסטוריה המשפחתית שלהם. האם הגיע הזמן לחשוף את מה שהוסתר עד כה?

הסודות האלה לא יוכלו להישאר מתחת לפני השטח לנצח.