קֶרַע הַלֵּב\מֵאֶת: צוּר עֵיטָם עֲמִּיחַי

קְרָעִים בַּלֵּב,
שֶׁאִם אֶתְפּוֹר
לֹא יִהְיוּ לִי מַסְפִּיק טְלָאִים.

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתֵּדְעוּ:
יֵשׁ לִי קְרָעִים בַּלֵּב.
אִם אַתְחִיל לִסְפֹּר
וְאֶחָד אֶחָד אוֹתָם אַעֲמִיד,
כַּנִּרְאֶה שֶׁיָּצוּצוּ עוֹד מִסְפָּרִים.

קְרָעִים בַּלֵּב,
וְאֵין מָקוֹם
לִשְׁמֹעַ, לְהָכִיל.
קְרָעִים שֶׁדְּחוּסִים,
קְרָעִים שֶׁדּוֹחֲקִים.
מִכָּל מָקוֹם הֵם יוֹצְאִים
וּמִכָּל פִּנָּה הֵם מְגִיחִים.

יֵשׁ לִי קְרָעִים בַּלֵּב:
בִּצְבָעִים שׁוֹנִים,
מִכָּל הַגְּוָנִים
וּמִכָּל הַמִּינִים.
מִכָּל גֶּזַע, דָּת, מִין וּמִגָּדֵר:
קְרָעִים מְחֻסְפָּסִים,
קְרָעִים אֲרֻכִּים,
קְרָעִים גְּדוֹלִים,
וּקְרָעִים מְסֻבָּכִים

יֵשׁ לִי קֶרַע גָּדוֹל בַּלֵּב.
אֲבָל מִכָּל הָאֹסֵף הַנִּכְבָּד:
אֵין לִי קֶרַע אֶחָד מְיֻתָּר
וְיֵשׁ לִי מָקוֹם לְכָל אֶחָד.

הַקֶּרַע בַּלֵּב
רַק הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב
וְעִם כָּל קֶרַע
שֶׁבָּא וּמִתְקָרֵב,
שֶׁיִּשָּׁאֵר מָקוֹם לַבָּא בָּתוֹר
כְּדֵי שֶׁאַרְגִּישׁ פָּחוֹת, כַּמָּה כּוֹאֵב.

אָז, שֶׁלֹּא יִכְאַב לִי יוֹתֵר לְהִזָּכֵר
אֲנִי מְנַסֶּה לִתְפֹּר אֶת הַכְּאֵב.
אֲבָל לֹא תָּמִיד זֶה עוֹזֵר,
כִּי הַקֶּרַע תָּמִיד שָׁם, חַי וְקַיָּם
וּמַזְכִּיר לִי שֶׁשָּׁם, שָׁם נִמְצָא כְּאֵב:
בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הַלֵּב שֶׁלִּי פּוֹעֵם,
בְּתוֹךְ הַקֶּרַע שֶׁבַּלֵּב.