עד מתי אתה משתקע בטיט עבה?

עד מתי תשתקע לך בטיט עבה, נכד מתושלח?
עד מתי תלגום מהטיפה המרה, שלא במידה, כדי להטביע את יגונך?
לא כך היא המידה, לא לך שתוֹ יין, בן למך, לא כך תצא ממסגר לבך.

הלך עמי, נלך לאור השמש אחרי הגשם,
התדע כי מאחורי העננה מסתתר אור שמש נהדר?
כך גם בלבך, הסכור כעת מלברוא אותיות תפילה, נקודת חן נפלאה.

עד מתי תסתגר לך מפחד החשכה? עד מתי תגיף תריסיך?
פתח אתה חרך אל תוך החושך והאר אותו בעצמך,
נסה לפרוץ בעצמך את הפתח, את הדלת, ולמצוא אותי במבואות האפלה.

אל לך, אנוש, אל לך לא להאמין בכח התשובה,
גם לשאלות הגדולות יש תשובה, יש שביל חזרה לחורשת החיים,
גם בזרמי המים תוכל למצוא אינספור מילים חכמות.

בעת גשם ביום זעם, מה לך אפוא אצל תהום רבה? מה לך להיות איש אדמה?
הפנה מבטך לארובות השמיים הפתוחים, תן לנקודת הטוהר להגביה אותך,
או מוטב: הושט אתה את ידך, נין שת, להכין דרך חדשה.