יומנה של חשפנית בודדה חלק כ״ו

עיניו היפות של לואי הביטו בי בשתיקה. המתנתי בסבלנות, לבי פועם בחוזקה, עד שלבסוף כחכח בגרונו.

"אה, את השכנה החדשה?" אמר בפליאה כשזיהה אותי.

"ואתה הבחור מהמסעדה, נכון?" עניתי, מנסה להסוות את ההתרגשות בקולי.

"כן," הוא חייך. "תגידי, אולי במקרה ראית את קודה?"

"קודה?" חזרתי על המילה, תוהה אם זה קשור למוזיקה.

"הכלבה שלי," הסביר. "היא עלתה לקומה הזאת."

"לא ראיתי, אבל אני יכולה לעזור לחפש," הצעתי, פתאום מודעת לבגדיי הלא צנועים. "רק… תן לי רגע להתלבש."

הוא הנהן בהבנה ונכנס בזהירות לדירה בזמן שמיהרתי להחליף בגדים. כשחזרתי, הוא הראה לי תמונה של גורת לברדור חומה ומתוקה.

"היא כל כך חמודה!" קראתי בהתלהבות.

התחלנו לחפש יחד, קולו המחוספס של לואי מהדהד בכל הבניין. "אני אעלה למעלה," הצעתי. "אתה תבדוק למטה ובדירה שלך. ניפגש כאן עוד חמש דקות."

הוא הסכים, ומיד התפצלנו. "קודה!" קראתי שוב ושוב, עד שלפתע ראיתי כלבה קטנה שוכבת על שטיח כניסה באחת הקומות העליונות.

"הנה את, מתוקה!" לקחתי אותה בזרועותיי וחזרתי לדירתי. קודה התלהבה מהמרחב החדש והחלה לרוץ סביב בהתרגשות.

הכנתי לה קערת מים, חושבת על כמה זמן היא אולי לא שתתה. השארתי את דלת הדירה פתוחה כדי שלואי יוכל למצוא אותנו.

בזמן שקודה לגמה מהמים, מצאתי את עצמי מביטה בה בחיבה. "קודה, את אוהבת מוזיקה?" שאלתי. היא נבחה קלות, ולקחתי זאת כתשובה חיובית.

התיישבתי ליד האורגן הקטן שלי – ממתין עד שיגיע הפסנתר – והתחלתי לנגן. להפתעתי, קודה עצרה במקומה, מקשיבה בריכוז לצלילים.

כשסיימתי, נשמעו לפתע מחיאות כפיים. הסמקתי כשראיתי את לואי עומד בפתח, מחייך בהתפעלות.

"וואו, אף פעם לא ראיתי מישהו מנגן ככה!" אמר בהתלהבות, מרים את קודה לזרועותיו.

"תודה, אני…" גמגמתי, המילים נעתקות מפי.

"אפילו קודה נהנתה," הוסיף בחיוך. "ותודה שמצאת אותה. ברוכה הבאה לשכונה, באמת."

הוא נופף לשלום ויצא, משאיר אותי עם לב פועם ולחיים סמוקות. סגרתי את הדלת ונשענתי עליה, מרגישה כאילו זה היום הכי טוב בעולם. החיוך לא מש מפניי גם כשנכנסתי למיטה, נרגשת מהאפשרויות שהיום החדש יביא.

ל'