החלום הכי גדול שהעזתי לדמיין
יש ימים שאני חולם עלייך.
שעות שלמות.
כשאני לא מתכופף ומתחמק באדמת הלס החרוכה בעזה
לא מבחירה, אולי לפעמים כן.
לרוב לא.
את נכנסת לי כל כך חזק ללב שזה מפעפע לי למוח בעוצמה.
אני חולם שאני ישן לידך.
רק ישן,
לא נוגע,
לא מנסה לגעת בך.
רק להקשיב לך נרדמת.
אולי להסית את השיער מהפנים שלך,
להסתכן בלגעת לך באף
אולי לשאול אם זה בסדר לנשק אותך בלחי?
ולחבק.
לחבק חזק.
כן אני יודע שאת חשבת שאני סוטה גדול,
כזה שלא מסוגל למין רגיל,
מגע של אהבה.
רק כאב.
כי זה מה שאני מכיר.
אבל אני יודע שאת יודעת שאני יכול לאהוב במגע
אני יודע שידעת, גם אז
אחרת היית חוששת ממני, חוששת להתקרב.
ואם הייתה לך לרגע מחשבה עלי נוגע בך,
אם היה אפילו סיכוי קטן כזה
את יודעת שזה היה לאט.
מאוד מאוד לאט.
לאורך זמן, אפילו שנים אם צריך
ובנשימות עמוקות ושטחיות.
עד שתרגישי בנוח בעור שלך, איתי
כמו שאף פעם לא.
היית החלום הכי גדול שהעזתי לדמיין.
את עדיין.
תגובות (0)