ערב פיצה
באותם ימים רחוקים עבדתי עדיין לפרנסתי. עלה לי רעיון שעבר כמה גלגולים עד שהפך לפטנט. כנהוג בחברה, כותבי פטנטים זוכים לתגמול מיוחד, וכך, יום אחד נפלה עלי בוכטה קטנה. חבר ואני יצאנו לחופשת סקי.
ביום הראשון חילקו אותנו לקבוצות לפי הרמה. החבר, גולש מנוסה, הגיע לקבוצת העילית, הקמיקזה, אשר המדריך לוקח אותה לגלוש חפשי בשטח מחוץ למסלולים המסומנים. אני, בפעם הראשונה באתר כזה, הצטרפתי לקבוצת המתחילים.
בקבוצה היו אנשים מכל העולם וביניהם זוג מאחת מדינות המפרץ, אולי דובאי, שייח' ואשתו. זוג צעיר ונחמד כרבים אחרים בגיל זה. בבוקר ואחר הצהריים יצאנו לשעורי גלישה ,וגם יצא לנו לפטפט קצת.
בערב ישבנו בקבוצות לארוחה. השייח' ישב בראש שולחן מיוחד מוקף במספר אורחים מכובדים, אולי עשרה, אולי קצת יותר. אשתו לא הייתה שם.
לא מזמן חיה הזמינה אותנו, קבוצת הזומבה ,לערב פיצה במרפסת על גג ביתה. ישבנו וזללנו פיסות פיצה וגם כיבודים אחרים. חלק מהבנות התחילו לרקוד. כולן בקצב ובהרמוניה לצלילי המוסיקה. יד למעלה לימין ורגל הצידה לשמאל. אחר-כך להיפך, יד לשמאל ורגל לימין. דילוג ברגל ימין קדימה ואחורה ואחר כך בשמאל. ידיים עולות ויורדות לפי הקצב ואחר כך בכוון הפוך. וכשכל מחזור התנועות נגמר חוזרים על כל התנועות לפי הסדר מחדש. רציתי להצטרף אליהן אבל התנועה המגושמת שלי לא הייתה משתלבת בתנועה החיננית וההרמונית שלהן. ולכן ויתרתי.
התרווחתי על הכורסה ולפני שורת המחוללות, והרגשתי קצת כמו אותו שייח' שישב בראש השולחן. אבל אחר-כך חשבתי שזכיתי, זכינו, למה שאותו שייח' לא זכה מעולם.
חיה, תודה רבה וכל טוב.
כפתורים: סיפורים מאת אורילה
הוצאת אופיר ביכורים 2024
https://www.ofir.org.il/product/כפתורים
תגובות (0)