שִּׁנּוּי⁻קָבוּעַ

שִׁנּוּי קָבוּעַ מַזְכִּיר אֶת אוֹתָם אֲנָשִׁים וּמְקוֹמוֹת,
וְאֶת הַתְּהוֹם הנִּפְעֶרֶת מִן הַהֶבְדֵּלִים הַגְּדוֹלִים בְּכוֹל אֹופֶן.
כשמֵאִיצָה הקָּרוּסֵלָה מִתְעַרְבְּבוֹת התְּמוּנוֹת,
עַד שֶׁלְּפֶתַע נִדְמֶה שהַכֹּל כָּאן זֵהֶה⁻דֹּופֶן.

הַתִּסְכּוּל מוֹלִיד גַּעְגּוּעַ לַשִּׁגְרָה הַמֻּכֶּרֶת,
הַסֵּבֶל הקוֹדֵם וְאוֹתוֹ עוֹל יָשָׁן.
עַד לְרֶגַע הַהַצְלָחָה בַּשִּׁגְרָה המְנוּכֶּרֶת,
אָז נִרְאֶה כִּי גַּם העוֹל הֶחָדָשׁ⁻נוֹשָׁן.

הַדַּחַף לְנַצֵּחַ, לִכְבּוֹשׁ ולִצְלוֹחַ כֹּל דֶּרֶךְ,
לְהִיּוֹת זֶה שֶׁיָּד כֹּל בּוֹ ויָדוֹ בַּכֹּל.
בְּתוֹךְ הַמֵּרוֹץ, הַפַּחַד מִכִּשָּׁלוֹן מַסְתִיר אֵת יוֹפְיוֹ של הָעֵמֶק,
עַד שלְרֶגַע נִשְׁכַּח לְקַדֵּשׁ אֵת קוֹדֶשׁ⁻החוֹל.

קְרִיסַת חוֹמוֹת הַבְּדִידוּת חוֹשֶׂפֶת אֵת הֶסָּפֵק;
הֲאִם הָיוּ כֹּל אֵלֶּה בֶּאֱמֶת? שֶׁמָּא הָיוּ רַק חֲלוֹמוֹת צְלוּלִי מַחְשָׁבָה?
אָז מוֹחִים דִּמְעָה, הָרְגָעִים הֶיָּפִים נִכְתְּבוּ עַל הַלֵּב בִּדְיוֹ שֶׁלֹּא יִימָּחֵק,
כָּעֵת אֵינָם אֶלָּא זִיכָּרוֹן חַי מִן הָאוֹב, דְּמוּי⁻אַהֲבָה.