נסחפת
מחשבותיי נסחפות עם הרוח הלאה
מרחפות להן בין בועות המים לעלים הנושרים מסביב
הן מתרחקות ממני בזמן שמשהו בתוכי משתתק ונרגע.
אין יותר רעשי רקע שילחשו באוזניי
אין דבר שיכביד על לבי,
רק רעש פכפוך המים והדים של הרוח הקלה.
ידיי מרחפות ברכות על המים
ללא מאמץ
מנסות כמה שפחות להרעיד את השתקפות הקרקעית.
"כמה משונה זה" חשבתי
"שהשמיים כאן הם אותם שמיים".
בזמן שפה יש שקט ובבית זהו השקט שלפני הסערה.
פה אני חופשיה ובטוחה
אך בפועל
מוקפת גדרות ומים
נטולת העצמאות שהיתה לי.
מרכז עולמי נמצא מולי
בתמונות, בחלומות, בזיכרונות.
ידיי כמהות לגעת בהכל
להרים ולהפוך כל חפץ חשוב
אך נפשי מפחדת לחזור אפילו לרגע
ומוחי אינו יודע להבטיח מתי זה יקרה,
מתי הכל
ישוב להיות שלי.
תגובות (0)