סיפור על במבי אחד – פרק 7: טוחנים מים.

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

חזרתי על עקבותיי לשולחני במעבדה והמשכתי לקטלג חומרים בכרטיסיות אישיות, כחצי שעה. לאחר מכן התפניתי כדי לקרוא מאמר "מרתק" שפרופ' שמר נתן לי, כאילו העניק יהלום יקר ערך, אחד מני רבים יש לציין. הערה חשובה ביותר שיש לי על מאמרים מדעיים המפורסמים בעיתונים המדורגים על פי יוקרה. הם משעממים ברמה שאם יש לך בעיות שינה קשות, אין צורך בכדור שינה, מספיק להתחיל לקרוא אחד כזה ושנתך מובטחת. גם לסובלים מחרדה זו יכולה להיות תרופה מרגיעה למדי, מורידה דופק, לחץ דם וסימנים חיוניים נוספים )לא משנה בכלל באיזה מקום מדורג העיתון (. אפשר לקרוא את הפתיח הידוע בכינויו Abstract, אכן ברוב המקרים מופשט למדי וכלל לא פשוט ולקנח ב- Discussion שהיה יכול לקבל קיצור שליש על התנהגות טובה, האמצע לא ממש חשוב אלא אם כן התרשמת בשלב הפתיח שכדאי לך לחזור על טעויותיו של החוקר ולבצע בעצמך את הניסוי כפי שהוא מדווח עליו) וכאן חשוב להוסיף ולומר, שלא משנה מהי התפוצה ממנה הגיע המאמר, בכתיבת מתכוני מעבדה כולנו פולנים, תמיד יש משהו שחסר במתכון המפורסם. ( פרופ' שמר הגיח מאחורי וקרא בשמי מקפיץ את לחץ הדם וקצב הלב, עוד אתהה בהמשך האם הוא לא מודע או שהוא נהנה מזה.
"נוגה, תשמעי" הוא דיבר תוך כדי שהוא מחייך.
"אני מקפיץ אותך כבר למים העמוקים כי אני סומך עלייך" הוא שיקר פשוט כי לא הייתה לו ברירה וגם אם הוא לא ממש יודע כרגע להעריך את כישוריה המצב חייב אותו ואותי בהפשלת שרוולים וטבילה עמוק בביצה.
"את הולכת לעשות את שני ניסויי הדגל שלנו שוב בתרביות תאים ובחולדות. התוצאות של שני הניסויים האלה מאוד חשובים והמשך קבלת המענק תלוי בהם."
"וואו, פרופ' שמר לכבוד הוא לי, אשב על תוכנית הניסוי היום ומחר כדי לוודא שיש לי הכול ונתחיל את הניסוי בימים הקרובים" חייכתי אליו לא מודעת לסערת הנפש שהצתתי אצל הפרופסור.
"אמממ זהו שזה מאוד דחוף ואנחנו חייבים להציג תוצאות כולל סטטיסטיקה בתוך חמישה ימים. כל מה שאת צריכה תקבלי וסם, קיצור לשמואל, הדוקטורנט החמוד שיושב שם בפינה עם אוזניות יהיה צמוד אלייך ויעזור" הוא היה מאוד נחרץ.
"אהה אוקיי" אמרתי קצת בהיסוס מנסה לחשב איך אני מתפעלת את מערך הסיוע בבית לאיסוף הילדים מהמסגרות, הכולל בעיקר את בן זוגי.
"אם חסר לך נוגדן או לא מצאת את המבחנות של BAM-B1 מנאל תסייע לך למצוא, העיקר שתסיימו בעוד חמישה ימים בדיוק."
זה היה ממש לא צפוי.
לכל מי שלא מגיע מהתחום, מעבדת מחקר במוסדות אקדמיים היא מקום די מנומנם רוב הזמן.
מדי כמה שבועות יש פיק של עבודה מטורף ואז חזרה לנמנמת שכוללת הכנת גרפים, סטטיסטיקות ומצגות יפות שנועדו לשכנע בעיקר את החוקרים שמה שמצאו בניסוי באמת עונה על הצרכים שלהם )הכי חשוב בהצגה זה הסדר גודל בצירי גרף XY על זה יקום וייפול המאמר ומידת השכנוע שניתן להשיג מן הגרפים והתמונות המעטרים את הנתונים המשמימים. (
למה דווקא עכשיו. אי אפשר להמתין עוד כמה שבועות עד שאתמקם ואבין את כל מערך הכוחות.
מצד שני לפעמים דווקא האין ברירה והקפיצה למים העמוקים לפני שמוכנים ממש עוזרת לך מצד אחד לטבוע אבל גם להבין שאין ברירה וחייבים לחתור.
אז חתרתי למגע עם המעבדה במסדרון המקביל שם נאמר לי ימצאו שני חומרים שחסרים במעבדתנו ואפשר יהיה לשנורר קצת, בתמורה להבטחה המונפצת שנחזיר כשנקנה.
"שלום" נכנסתי בהיסוס קל לתוך המעבדה עמוסת המכשירים, בקבוקי תמיסות ומבולגנת.
"הי" יפתח הסתובב ממקום מושבו מול המחשב.
"סליחה שאני מפריעה, אבל אני זקוקה לשני הנוגדנים לצביעת הרקמות של החולדות" הרגשתי איזה חוסר נוחות עם הבקשה שלי. זה קצת לא הוגן שאנשים אחרים יתנו לי במתנה חומר שהושקעו ברכישתו ממון, זמן ועבודה מאומצת.
"שתי דקות אני מסיים משהו כאן על המחשב ואני אתך…נוגה" הוא חייך אבל היה בו משהו מאופק יותר מאשר בשתי הפעמים הקודמות שנתקלתי בו.
"תודה" עניתי והמתנתי כי לא ממש הייתה לי ברירה, אף על פי שהייתי מעדיפה באותו רגע להיות בכל מקום אחר. הייתי קצת מבולבלת מהמהירות שבה עברתי מ'איזה חתיך' למבוכה מעיקה.
לאחר כמה דקות, לא שתיים כפי שהבטיח, יפתח קם ממושבו וביקש שאבוא אחריו.
הלכנו במהירות ל'חדר הקור'.
הייתה לו הליכה אתלטית, הוא לפני ואני מנסה להדביק את הקצב ומתפעלת מגבו הרחב ושרירי ישבנו.
'חדר קור' הוא למעשה מקרר ענק, מן מזווה שניתן לקיים בו ישיבה צוות קטנה. ברוב חדרי הקור יש שני מדורים: ארבע מעולות ומינוס עשרים מעלות והכלל הכי חשוב בו הוא לא נכנסים בלי מעיל דובון ובגדים מחממים.
אני נכנסתי כשלגופי חולצה קצרה, חצאית דקה וסנדלים.
בזמן שיפתח חיפש בין הקופסאות המאופסנות על מדף את הנוגדנים שביקשתי, אני הפכתי לקרחון בטעם ענבים בצבע כחול.
ניסיתי להראות כאילו לא אכפת לי, אבל זה לא צלח כי אחרי שלוש דקות יפתח מצא מבחנה אחד וטרם מצא את המבחנה השנייה.
"אני לא מוצא את הנוגדן הפלואורסצנטי שאת צריכה, נראה לי….אמממ שהוא בתוך החדר של המינוס עשרים, אבל את לא נכנסת לשם, את היפותרמית לגמרי."
ואז הוא עשה משהו שהפתיע אותי לגמרי: הוא לקח את ידי הקפואות בשתי ידיו ושפשף אותן כדי לחמם, חייכתי אליו במקום למשוך את הידיים. הוא המשיך כמה שניות ואז הוסיף במן התנצלות "הייתי יכול לעשות את זה טוב יותר אם לא הייתה לך טבעת נישואים שמפריעה."
משכתי את ידיי כאילו נשך אותי נחש והסמקתי קלות
"ובכל זאת הנה הצלחת קצת לחמם אותי, הצבעתי על לחיי" ויצאתי החוצה מ'חדר הקור'
המתנתי עוד כשלוש דקות מחוץ לחדר בטרם יפתח יצא עם מבוקשי.
הוא משך את ידי הימנית, קיער אותה והניח בתוכה את שתי המבחנות.
"תשמרי עליהן אין לי עוד מהן לתת לכם" הוא החזיק עדיין את ידי הקעורה מערסל אותה מתחת.
"יפתח תודה רבה, אני בטוחה שנמצא את הדרך לעזור גם כן בבוא העת" היד שלי עדיין הייתה תלויה באוויר ומעורסלת בתוך ידו.
……………………………………………………………….
"יצחק מה שלומך?" נילי הייתה על הקו
"יהיה בסדר" פרופ' שמר ענה מנסה בעיקר להרגיע את עצמו.
"אתה לא נשמע לי בסדר בכלל שמר" אני קופצת אליך להביא לך ארוחת צהרים" היא אמרה ומיד ניתקה מבלי לאפשר לפרופ' שמר להביע את מחאתו והתנגדותו.
לנילי היו חיישנים מאוד יעילים כשזה נגע לבעלה, היא הרגישה כל ניואנס בגוון קולו. היא הייתה גם מאוד מגוננת וניסתה בכל כוחה למגר כל הפרעה למחקריו החשובים.