סיפור על במבי אחד – פרק 6: שת"פ עמיתים

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

"פרופ' שמר בוקר טוב" כרמית הייתה שמחה במיוחד הבוקר ועדיין פתחה ברשמיות את השיחה עם מכרה משכבר הימים בהם היה קו מנחה בעבודת הדוקטורט שלה.
"כרמית, מה שלומך? אני כל כך שמח שהתקשרת" יצחק היה פחות רשמי.
"בסך הכול בסדר עכשיו אחרי שקיבלנו את הגראנט האירופי. נהיה מסודרים לשנתיים הקרובות" היא נאנחה קלות.
"כן לא פשוט להשיג כסף בימינו. משרד החינוך סגר את הברז למוסדות להשכלה גבוהה שאינם מיישרים קו עם האג'נדה הפוליטית שלהם, האירופים שונאים אותנו כרגיל, רק שעכשיו הם מרשים לעצמם להראות את זה והאמריקאים מרובעים כרגיל וחייבים לנהל את המענקים שלהם לפי הספר גם בשעת מצוקה גדולה כל כך שלנו, במקום לשחרר לנו קצת את החבל" הוא התלונן "אבל כרמית בסוף איכשהו אנחנו מסתדרים. תראי קיבלנו תגבורת משמעותית מהקולגה הצרפתיה שלנו ששלחה לנו גם אספקה של חומרים וגם נגיש בקשה משותפת למענק גדול מחברת תרופות מקומית."
"או וואו יצחק, זה ממש נפלא לשמוע, אם כך אתה מסודר לזמן הקרוב. איך המשפחה?"
"את יודעת כרגיל, נילי עסוקה עם ההתנדבויות שלה בעיקר עם עמותת הנוער בסיכון, איתן בחו"ל מסיים את ההתמחות בקרדיולוגיה ושרון מנהלת את הקליניקה שלה בהצלחה. כמו שאת יודעת לא חסרים אנשים שרוטים בעולם." הוא מתח את חזהו בגאווה אף על פי שאף אחד לא היה אתו בחדר באותה שעה כדי לחזות במחווה "מה עם שלך?"
"הבנים בצבא כרגע, רוני בחיל הים חובל על צוללת שעושה את דרכה לארץ ועדי עושה חיל במודיעין, הוא חתם קבע פעם שנייה, למרות שאמרתי לו שאת הכסף הגדול יעשה מחוץ לצבא, הוא לא רצה לשמוע מילה ממה שאמרתי וקרא לי אופורטוניסטית. הוא עושה כל מה שהוא עושה למען בטחונה של המדינה והכסף, והחיים יחכו."
"כרמית חינכת אותם טוב, הם בחורים צעירים ואיכותיים שיצליחו בכל דבר שיעשו, כרגע הם צעירים וזה הזמן להרפתקאות צבאיות כדי לספר עליהן בעתיד לנכדים."
"יצחק אתה כנראה צודק" היא נאנחה פעם שנייה בשיחה שלהם.
"כרמית הייתי שמח להמשיך לשוחח אבל יש לי פגישת עבודה עם מנהלת המעבדה החדשה שלנו בעוד שתי דקות."
"תתחדש, איך קוראים לה? מניחה שיהיו לנו שיחות עבודה משותפות בקרוב."
"נוגה. יש פרויקט חדש בקנה?"
"זו הסיבה שהתקשרתי אליך יצחק. אנחנו עומדים לפרסם מאמר ממש בקרוב על BAM-B1."
"תתחדשי כרמית. בהצלחה רבה"
"זה יתפרסם ב-Nature בעוד שלושה שבועות. אנחנו עובדים כרגע על הפורמט של התמונות לבקשתם."
פרופ' שמר חש דקירת קנאה קטנה בליבו.
"ברכותיי יקרה" הוא הסווה את המפלצת הירוקה כפי שידע לעשות היטב.
"יצחק הממצאים במאמר שנפרסם מוכיחים מעל כל צל של ספק שהבמבי הזה אינו תמים כלל וכלל. למעשה כל תוצאות הניסויים שביצענו במעבדה שלנו ושתי מעבדות נוספות במיקור חוץ, הראו שהחלבון הזה הוא מרקר לתהליכים סרטניים בקיבה ובתריסריון."
פניו של פרופ' שמר נפלו למשמע דבריה של פרופ' שרגאי. ליבו החל לפעום בקצב הולך וגובר וזעה קרה בצבצה ממצחו.
"כרמית את הולכת לפרסם את הדבר הזה ב- Nature אני מצטער שאני שואל שאלה כזאת אבל את בטוחה במה שאת אומרת?" הוא אלתר תוך כדי תנועה מתכונן לתקוף.
"יצחק אני בטוחה במאתיים אחוז. כמו שאמרתי התוצאות הן לא רק שלנו אלא של עוד שתי מעבדות ששלחנו אליהם דגימות של בני אדם חולים ובעלי חיים שהיוו מודל במחקר שלנו."
"כרמית את הרי יודעת ש- BAM-B1 הוא החלבון שאנחנו חוקרים ומציעים כטיפול אלטרנטיבי לזאבת. מצאנו שהוא בטוח במודל של חולדות לא גרם לתופעות לוואי כלל ועיקר ולכן זה סותר את הממצאים שלך."
"נכון אני מודעת לזה" כרמית הרגישה שהשיחה לא הולכת למקום טוב.
"ברור לך שהמאמר שלך ב- Nature יעכב את הבקשה שלנו לפטנט, אם יתפרסם."
"ו…" כרמית ציפתה שישלים את כל המשפט עד תומו.
"ולכן אני חייב לבקש ממך שתמתיני עם הפרסום, לפחות עד שהפטנט יאושר בעוד שלושה חודשים על ידי הצרפתים."
"פרופ' שמר, אתה מבין שמה שאתה מבקש ממני הוא בלתי אפשרי. המצפון שלי לא יאפשר לי לעשות דבר כזה, זה נקרא להטעות בכוונת תחילה שלא נדבר על ההשלכות ארוכות הטווח."
"המצפון שלך תמיד עבד שעות נוספות" פרופ' שמר ניסה להקליל את השיחה וזייף צחקוק "אני לא מבקש ממך לעשות משהו בניגוד למצפון שלך או לכללים אלא רק לעכב קצת את התהילה שלך."
כרמית נאנחה…שוב, אך הפעם אי שביעות רצונה נשמעה היטב באנחה.
"את יודעת מה לפחות בכמה שבועות, עד שנסיים לבצע כמה בדיקות אצלינו" פרופ' שמר למעשה התחנן בפני תלמידתו לשעבר.
"אני לא יודעת…יש לוחות זמנים ואני מחויבת לגראנט שלי, אני נוסעת לכנס בחודש הבא."
"את חייבת לי, את יודעת את זה" הוא פסק ברוגז "תמתיני שלושה שבועות ואז תפרסמי, לא יקרה לך כלום את הפרס שלך תקטפי."
"שמר אני לא מבטיחה שום דבר פרט לכך שאמתח את הזמן עד לקצה. תעדכן אותי במהלך שבוע הבא אם הצלחת לדוג משהו חדש במבחנה. להתראות" פרופ' שרגאי לא המתינה לפרידה מצידו של פרופ' שמר וניתקה מידית את הטלפון.
פרופ' שמר קם ממקום מושבו בדקות האחרונות ליד שולחן הכתיבה שלו, התהלך מעט בחדרו בעצבנות וכאשר הגיע לדלת פתח אותה בכעס רב, יצא את החדר וטרק אותה אחריו בעוצמה.
"פרופ' שמר, קבענו פגישה לשעה 12:30" אמרתי מביטה בשעוני שהראה שהשעה כבר 12:45.
הוא לא הביט לאחור, רק רטן בינו לבין עצמו ופנה לכיוון המעליות שבקומה.