יומנה של חשפנית בודדה חלק י׳

15.10.16

הזמן הוא בין תקופת החגים, לא היה לי היכן להיות למעט המועדון והבית. לילי הזמינה אותי לשבת איתה בביתה הקט, לא רציתי. כמעט אפילו סירבתי, אך אילו הייתי מסרבת וודאי הייתה כועסת ומתווכחת איתי על הבדידות שאני בוחרת לעצמי.
אכלנו עוגת שוקולד, היא הייתה מתוקה מדי, שתקתי לא אמרתי דבר. סיימתי אותה והקשבתי לה בו זמנית בזמן שהיא ליקקה מהעוגה כמו ילדה קטנה.
היא סיפרה על החופשה האחרונה שהייתה. התביישתי לספר שמעולם לא יצאתי לחופשה, החיים לא נתנו לי.
אני לא מדברת הרבה על ההורים שלי, מרבה אפילו לא לחשוב עליהם.
מעט אני זוכרת מהם, הדחקתי את הטראומה שנתנו לי.
אבא הוא איש חשוב, כמעט כמו ראש הממשלה. הוא אהב רק את העבודה שלו ובחר להתעלם ממני, ואימא שלי? אלוהים יודע מדוע בחרה לקחת את הצד של אבא ולנדות אותי באופן הזה. אולי הם נידו אותי כי הם לא ציפו שזה מה שיצא מהבת שלהם, זו בושה שבת של איש שעובד בממשלה תהיה חלק מהמשפחה שלו, הם אפילו אמרו לי לשנות את שם המשפחה שלי.
אתמול פגשתי בחטף את בחור הטישו, הוא לא הבחין בי מכיוון שהיה עם גבו אליי. חייכתי מעט והמשכתי ללכת לעבודה.
…..

לא ראיתי אותו שבוע שלם, אולי הוא פוטר? או חולה? המשכתי לענטז לאיש אקראי שדחף דולרים אל תוך החזייה שלי והמשכתי לחייך כשבראשי אני חושבת בכלל על גבר אחר שנראה מעולם לא אקבל.
ובלילה כשחזרתי התעטפתי בשמיכה תחת המזגן שמורה 24 מעלות, התכרבלתי על הספה עם סרט קלאסי ישן ובכיתי, לא מהעלילה. מהחיים האומללים שאני לא מצליחה לשנות, כי אני חרדה שאם אשנה משהו זה לא יצליח.
כזאת אני בחורה שהפכה ללוזרית עוד לפני שהפכה לכזאת, עצם זה שאני מפחדת הופך אותי לאחת כזאת.
אולי מתישהו אהיה אמיצה לפנות אליו? אולי יום אחד אתפטר ואעבוד בעבודה שתמיד חלמתי? אחרי הכול כל החיים לפני,
אני יכולה לעשות את זה!
ל׳