הרס עצמי פסיבי

כֻּלָּנוּ מַכִּירִים – אֶת יֵצֶר הַהֶרֶס הָאַקְטִיבִי,
רֶגֶשׁ אִינְטֶנְסִיבִי – שֶׁגּוֹרֵם לְאָדָם לִפְעֹל בְּאֹפֶן דֶּסְטְרוּקְטִיבִי.
אַךְ יֵשׁ עוֹד סוּג – הַרְבֵּה פָּחוֹת פְּרוֹבוֹקָטִיבִי,
הֶרֶס עַצְמִי – פָּסִיבִי.
.
זֶה קוֹרֶה – כְּשֶׁאַתָּה מַפְסִיק לְנַסּוֹת לְשַׁנּוֹת,
כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לְמַסְקָנָה – שֶׁיּוֹתֵר מִדַּי קָשֶׁה לְהִשְׁתַּנּוֹת.
אָז אַתָּה בּוֹרֵחַ לְמָנוֹת דּוֹפָּמִין שֶׁלֵּרָגַע מֵהַנּוֹת,
וּבִשְׁאַר הַזְּמַן – מַמְשִׁיךְ לְהִתְעַנּוֹת.
.
וּפִתְאוֹם – אַתָּה בְּמַעְגַּל קְסָמִים הַרְסָנִי,
הֲנָאוֹת זְמַנִּיּוֹת – מַזִּיקוֹת יוֹתֵר מִנָּחָשׁ אַרְסָנִי.
זֶה כְּמוֹ לָקַחַת בְּהַקָּפָה – מֵהַחֶנְוָנִי,
בַּסּוֹף תְּשַׁלֵּם – עַל אֹרַח חַיִּים בַּזְבְּזָנִי.
.
בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִּי,
מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?
.
וְאוּלַי הַדֶּרֶךְ לְהִתְמוֹדֵד – עִם יֵצֶר הֶרֶס עַצְמִי,
הִיא פָּשׁוּט – לְהַתְחִיל לֶאֱהֹב אֶת עַצְמִי?