לנקות

התחלתי לנקות…
לא את הבית, לא את הארונות, התחלתי לנקות אותי מבפנים, לנקות זכרונות, תמונות, צילומי מסך של שיחות אוהבות ולפעמים של הודעות חותכות זה לקח לי הרבה זמן רק לקבל את ההחלטה הזאת 
התחלתי לנקות ואני שונאת את זה. אבל הגיע הזמן שאני אפנה מקום בזיכרון לזכרונות חדשים, הגיע הזמן ללמוד לחיות עם חרטה, לדעת לא לתת לה להשתלט על המחשבה. זה שאני "מנקה" לא אומר שזה נשכח אבל זה אומר שזה נגמר, הגיע הזמן לקבל את הנגמר הזה.
תקופה כל כך ארוכה שאף גבר לא נגע בי רק בשביל להשאיר את הגוף הזה שלך, את הזיכרון הזה שלך, רק בשביל להשאיר אותך. רק עוד קצת. ואתה בכלל לא פה…
הגיע הזמן לחיות כי הרבה זמן אני הצל של עצמי, גוררת אותי. נשענת על עצמי. אני לא אני.
מישהו אמר לי שהשתנתי ועניתי נכון נשבר לי הלב הסתובבתי והלכתי.
זה באמת שינה אותי, אתה שינית אותי.
ולנקות… זה לא קל. אבל זה תקופה ארוכה מידי שאני ירדתי מתחת לרדאר. שהשתבללתי. גססתי. שתקתי. התאבלתי. בכיתי. ואני עדיין בשלב הזה
את השרשרת אני לא יכולה לזרוק, את המתנה הקטנה אני לא יכולה להשמיד, את הפרח הקטן ששמת לי על המשקפי שמש יבשתי ושמרתי. התחלתי טיפה לנקות, יש דברים שעדיין קשה לי, עדיין. אחרי כל הזמן שעבר.
אבל… אני לא יכולה להמשיך ככה עם הפה הישר, עם העיניים העצובות, עם לילות בלי שינה מלאת התקפי חרדה, חיה מתה יותר מתה מחיה זה לא פייר לי, למי שהייתי לפני, לאישה שהייתי לילדה שהייתי האמת אני מתגעגעת אליה וגם אלייך אני לא אשקר 
הגיע הזמן לנקות ולהגיע אליה מבעד לכל הזכרונות מבעד לטוב ולרע מבעד למחשבות למילים למעשים הכי גרועים והכי טובים 
אני צריכה למצוא אותי בחזרה.