משחק

nonsense 04/05/2024 241 צפיות אין תגובות

‎אתה יושב בסלון עם המחשב הנייד, לא מתייחס אליי
‎אני עושה פירואטים בסלון עם החולצה שלך עליי ותחתונים, מידי פעם אתה מציץ ומחייך,
‎"משוגעת תהיה לך סחרחורת ככה."
‎אני עושה עוד פירואט, ועוד אחד, מסתובבת סביב עצמי, "נו אלה. זה מוציא אותי מריכוז, את עושה לי סחרחורת."
‎אני עוצרת "אז תתייחס אליי." אני אומרת ומתייצבת על הפרקט, סחרחורת אתה אומר לי, אתה עוד לא יודע מה זה יציבה של בלרינה.
‎אתה מניח את המחשב לידך, "מה את רוצה אה?"
‎אני שולחת אלייך יד, ואתה מחזיר לי בתגובה את שלך בחזרה מושך אותי אלייך. אני מתיישבת עלייך, מסתכלת עלייך, אתה יפה. ואתה בלי חולצה, זה אפילו יותר יפה. אנחנו מסתכלים אחד על השנייה, מעטות הפעמים שבהם אני ואתה בגובה העיניים, אני תמיד מסתכלת עלייך מלמטה, אבל אתה יפה מכל זווית.
‎אני מניחה את הידיים שלי סביב הצוואר שלך, אתה מקרב אותי אלייך מהמותניים, אני משחררת יד אחת, מעבירה אותה על הזיפים שלך, על קו הלסת המושלם בעולם, אתה זז עם הפנים אחורה "לא."
‎"מה לא?"
‎"את מפריעה לי." אתה אומר "ואתה מפריע לי להפריע לך, אז אנחנו פייטים, טוב?" אני מחזירה בחיוך ושולחת שוב את היד לפנים שלך, ואז לחזה שלך
‎“אמרתי לא." אתה תופס את הידיים שלי ומעביר אותן מאחורי הגב שלי, אני לא מצליחה להבין איך ומתי זה קרה, אבל הידיים שלי מאחורי הגב שלי עכשיו, אתה מחזיק את שתיהן משורש כף היד עם יד אחת שלך, אני מנסה להתנגד אבל זה פחות עובד, אתה חזק יותר ממני, "נו." אני מייללת ומנסה להשתחרר
‎"תביאי נראה אותך…" אתה מרוצה מעצמך.
‎היד שלך מאחורי הגב שלי עדיין מחזיקה את שתי הידיים שלי, מרחב התנועה שלי כמעט ולא קיים, היד הפנויה שלך מלטפת את השיער שלי, מעבירה קצוות סוררות מאחורי האוזן.
‎"איך את יפה…" אתה נאנח בסיפוק, אני מתקרבת אלייך מתמרחת על היד הגדולה שלך, אבל זה לא משכנע אותך, אתה תופס את השיער שלי מלפף אותו סביב היד הפנויה, מקרב אותי אלייך מהשיער, מתקרב לאוזן שלי
‎אני מרגישה שאני רוצה לגעת בך, שאני רוצה שאתה תגע בי.
‎זה מייסר, הנשימות החמות שלך באוזן שלי גורמת לתחושה חמימה גם בין הרגליים שלי,
‎אתה נושך לי את התנוך של האוזן, מחזק את האחיזות הקיימות יותר, סביב הידיים שלי וסביב השיער
‎אתה מרחיק אותי קצת ממך, מסתכל עליי. אני מבולבלת ומגורה.
‎"ניסית פעם משהו כזה?" אתה שואל, אני מסמנת לך עם הראש שלא, מהופנטת ממך.
‎"אבל אני רוצה." הקול שלי מתחנן
‎"רוצה מה?" אתה משחרר את האחיזה בשיער שלי, היד שלך עוברת במורד הגוף שלי מהצוואר לכתף ואז לכיוון הירך שלי, היד שלך מטיילת על הירך שלי
‎ואני מרגישה את הדופק שם בין הרגליים, היד שלך עכשיו בין הרגליים שלי על הירך הפנימית, עולה למעלה, אני מרגישה את הרטיבות בתחתונים שלי ועכשיו גם אתה.
‎אני כל כך רוצה ואני לא יודעת אפילו להסביר לך מה אני רוצה
‎"שאלתי מה את רוצה?" אתה כאילו קורא את המחשבות שלי
‎"אותך." אני אומרת כמעט בלי אוויר, כואב לי בפרקי כף היד, אבל אני לא רוצה שתשחרר בחיים,
‎בא לי שתעשה כל מה שאתה רוצה, שתעשה בי כל מה שאתה רוצה.
‎אתה מושך את התחתונים שלי, אני נותנת לך להוריד אותם, זה כל כך מגרה אותי ואני לא מבינה למה, אם זאת אני שדפוקה או שזה פשוט כי זה אתה, וכשזה אתה לא אכפת לי שתעשה כל מה שעולה על רוחך גם אם זה אומר שהידיים שלי יהיו כבולות.
‎ואני רוצה לגעת בך, באמת. כל כך רוצה, ולא יכולה, וזה מדליק אותי אפילו יותר.
‎אני מתייסרת מזה שאתה לא נוגע בי, שאני לא יכולה לגעת בך
‎אני רוצה אותך. אני לא מספיקה לבקש ואתה מוריד אותי ממך, אני לא מצליחה להבין קרה
‎יוצא לי רק "מה?" מבולבל כזה
‎אתה קם והולך לכיוון המטבח, חוזר עם מים וסיגריות
‎"קרה משהו?" אני מנסה להבין עדיין
‎אתה נעמד ליד החלון, פותח אותו ומדליק סיגריה
‎"מה זה היה?" אני שוב שואלת ושוב לא מקבלת תשובות.
‎אתה מעשן, מסתכל מהחלון, מכניס ומוציא עשן
‎"תתלבשי." אתה אומר בקול צרוד, מועך את הסיגריה בתוך העציץ שבחלון "אני אקח אותך הביתה."
‎כל פעם שאני חושבת שהצלחתי להבין אותך אני מתבדה ומגלה שלא הבנתי כלום.
‎"אתה פשוט חולה נפש."
‎אני קמה ומתחילה לאסוף את הדברים שלי עומדות לי דמעות בעיניים אני מרגישה כל כך מושפלת, אין מצב שאני נוסעת איתך לאנשהו.
‎במעט הגאווה שנותרה לי אני מזמינה מונית בינתיים כשאתה מתלבש, "את מוכנה?" אתה שואל מהחדר השני
‎"הזמנתי מונית." אני אומרת בשקט לא מסתכלת עלייך
‎אתה יוצא לסלון, שנינו לבושים עכשיו. השוני הוא שאני לובשת עכשיו גם בושה, "מה הזמנת?"
‎"מונית."
‎"תבטלי אותה. אמרתי לך שאני אקח אותך"
‎אני מסרבת, לא מוכנה, אנחנו ממשיכים להתווכח על זה עד שהנהג כבר למטה, הוא מתקשר ואתה אומר לי להגיד שאני לא יורדת. שיבטל. שוב ניצחת.
‎שוב אתה מקבל את שלך, אתה מסיע אותי הביתה.
‎נעלם לאיזה שבועיים.
‎אני מבטיחה לעצמי שלא אקבל אותך בחזרה כשתחזור.
‎אבל אני כן. אני מקבלת הכל. כל מה שאתה מוכן לתת. לוקחת הכל ונותנת הכל. ויותר.

אני עייפה כבר מהמשחק הזה.
אבל לא מסוגלת לפרוש


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך