מסעות בטמריה, מסע שני/ספר אחד עשר: תחבולות המלחמה – פרק 60
לפרק הקודם:
—
קווין הצליח שוב!
הצלחתי… חלקית, להגן על הנסיכה לוסי מידי קווין וגם השגתי לה אפשרות ליחס מכובד הראוי לנסיכה מורדת המשלימה עם המלך הכובש.
עכשיו קווין מנצל את רצוני להגן על הנסיכה, ומשיא אותה עם האיש שהוא סומך עליו – עם חאן מפקד יחידת העילית של אלריה.
קווין בעצם נפטר מלוסי בדרך שהכי מועילה לו, דרך בה ייראה לעיני כל שבאמת אכפת לו מהנסיכה.
בנוסף, אם לוסי תתחתן עם חאן – לא תהיה לי שום דרך להגן עליה!
"מלכי, הנסיכה לוסי לא קצת… צעירה מידיי?" אני שואלת בדאגה.
ממש קשה לי לכבוש את זעמי.
"עדיף שלוסי תחכה במעצר בית עד שתגדל?" שואל קווין באיום.
אני מחייכת כדי להראות לו שאיומו כבר איננו משפיע עליי "כמובן שלא, בעלי היקר, אבל ניתן לשלוח אותה למקום בו היא תוכל להתחנך להיות רעייה ראויה למצביא דגול כמו חאן".
"מקום כמו…?" שואל חאן.
"לא התחנכתי מעולם בבית שיכל להרשות לעצמו לשלוח אותי למקום מעין זה, אז אינני מכירה," אני מודה. "אולי יש איזו גבירה שתסכים לפרוש על הנסיכה את חסותה וללמד אותה את כל מה שאישה צריכה לדעת?".
נראה שקווין מנסה להרגיע את זעמו.
נהדר!
"אולי תרצי את ללמד את בעצמך את הנסיכה את כל מה שצריך?" הוא שואל.
"זה בהחלט אפשרי" אני מהנהנת בכובד ראש.
כך תהיה לי יותר גישה אל לוסי ואולי אמצא דרך למלט אותה מכאן.
"מצוין," אומר קווין. "אני נותן לך 24 שעות, עד שהחתונה תהיה מוכנה".
"מה?!" אני נדהמת.
לעזאזל!
"24 שעות ללמד נערה פוחזת שאביה מת לאחרונה, כיצד להתנהג כמו אישה מושלמת?" אני מופתעת מהדרישה "זה יהיה בלתי אפשרי!".
"את בעלת תושייה, מלכתי" מוסיף חאן. "בטח תסתדרי".
זה הולך להיות קשה, במיוחד בגלל מצב-הרוח הסרבני של לוסי.
"אם כך, מלכי," אני פונה לקווין וקדה. "תוכל לסדר לנסיכה ולי מקום בו אוכל ללמד אותה דברים בסיסיים כגון ניהול משק הבית?".
לפני שקווין יגיב אני מפרטת "צריך ללמד אותה כיצד לדבר נכון כמו רעייה מושלמת, להתנסות בבישול עם כל הסיכונים במטבח, כיצד לכבס כביסה, כיצד לנקות כל דבר בבית, כיצד לנהל מבחינה כלכלית כספים ומשאבים ועוד דברים רבים הכרחיים".
אני מחכה בתקווה שקווין או לפחות חאן יפנימו ש-24 שעות לא יספיקו בעיקר לנערה שרגילה שכל דבר נעשה עבורה.
"בסדר, המלכה," עונה קווין ואז מחייך שוב "עכשיו אני חייב לך רק בקשה אחת".
לעזאזל!
"כמובן שתהיו תחת השגחה" הוא מוסיף, קורא לחייל ופוקד עליו להביא את לוסי.
לוסי מובאת באזיקים אך חאן לא מגיב לכך.
מרושע!
אני מבחינה בחבטות שיש בחייל ומבינה שנאבקה כשיצאה מהתא.
"ילדה מטופשת," אני ממלמלת ואז פונה לקווין "כמובן, אדוני המלך, אחשוש להיות לבדי עם הילדה המרדנית הזאת".
הוא מהנהן ופוקד על החייל להיות צמוד אלינו ואז פוקדת על לוסי "למטבח, ילדה מפונקת!".
"למה?" היא שואלת ברוגז.
"כדי שנוכל להכין אותך להיות רעייה מתאימה למפקד הגיבור חאן" אני אומרת בנוקשות. "קדימה, בלי שאלות!".
"רעייה?" היא לא מבינה.
"אמרתי בלי שאלות, נכון?" אני מרימה יותר את הקול.
היא מהנהנת ברעד אך מרימה את הראש בגאון והולכת יחד איתי, כאשר החייל צועד מאחורינו בהבעת פרצוף מאיים וידו אוחזת בניצב חרבו.
אני יכולה להתגבר על החייל, ואולי אפילו בעזרת הרבה מזל – לברוח.
אבל הבטחתי למלך קוסטום שאגן על לוסי – ואעשה זאת ככל יכולתי.
—
כשאנחנו מגיעות למטבח, אני פונה אל השומר ומצווה "אתה יכול לשחרר את ידי הנסיכה ולהמתין בחוץ".
הוא משחרר את ידיה מהאזיקים, אומר "אחכה בחוץ מבעד לדלת" ויוצא.
"מה עכשיו, המלכה?" שואלת לוסי, מדגישה בבוז את המילה האחרונה.
אני מתיישבת בכבדות ליד השולחן ומציעה "את רוצה לשבת?".
היא מתיישבת בצייתנות.
"קווין מנסה להיפטר ממך," אני פותחת בקול שקט. "הוא ייעד אותך להינשא למפקד איום בצבא אלריה שיצא לי להיתקל בו בעבר, היחס שלו לנשים…" אני עוצרת כדי שתבין ואז ממשיכה "אני לא רוצה שזה יקרה לך, אז במקום לחתן אותך מייד -הצלחתי לגנוב יממה לפני שהחתונה תתקיים. היממה הזאת אמורה להיות מוקדשת לצורך חינוך מחדש שלך והפיכתך לאישה בוגרת הראויה לחאן. אני מתכננת להקדיש חלק מהזמן לרקימת תכנית בריחה ואת החלק הנותר לביצוע שלה. מה דעתך, נסיכה?".
אני מדגישה את המילה האחרונה.
"אבל אם אברח- כיצד אוכל לכבוש את הממלכה חזרה?" שואלת לוסי בדאגה.
"זה לא משהו שאנחנו יכולים לפתור ברגע זה," אני מסבירה. "כרגע, הדבר הכי חשוב הוא לחלץ אותך מכאן ולהביא אותך למקום מבטחים. את עניין הממלכה נוכל לבחון בשנים הקרובות".
היא מהנהנת.
"יופי" אני קמה ומתחילה לפתוח את מגירות המטבח, מחפשת סכינים או כל דבר שימושי אחר.
עד מהרה אני מבינה שקווין, בחוכמתו ובנבזיותו, הורה לקחת את כל הדברים החדים מהמטבח.
אני טורקת את המגירות בכעס.
"טוב," אני שולפת את הפגיון שלקחתי מגופתו של החייל ומושיטה לה אותו. "קחי את זה ותשמרי את זה עלייך כל הזמן".
היא מהנהנת ולוקחת אותו "ואיך את תסתדרי בלי נשק?".
"יהיו לי יותר הזדמנויות ממך להשיג אחד," אני אומרת בניסיון לשכנע גם את עצמי. "חוץ מזה, קווין הורה לא להרוג אותי".
"ועכשיו, לתוכניות הבריחה," אני פונה אליה. "אני שואפת להבריח אותך מכאן לפני החתונה ולשם כך אצטרך את עזרתך".
היא מהנהנת שוב.
"את מכירה את הארמון הזה יותר ממני. האם ידועים לך דרכי מילוט ממנו בעתות סכנה?".
"דרך החדר הפרטי של אבא," היא אומרת. "יש לו מחילת מילוט של גנומים המוסתרת מתחת למיטת אמא אדלינה, היא מגיעה אל מחוץ לחומות האחוזה".
מקום מסתור מעולה!
אף אחד לא יחשוד בגנומים!
גנומים הם יצורים טיפשים שאף אחד לא לוקח ברצינות, הדבר היחיד שהם עושים בחיים זה לחפור מחילות מסוכנות למעבר ללא סיבה כלשהי.
האם המלכה אדלינה ידעה על היחסים בין בעלה לסרינה?
מה גרם למותה?
טוב, זה ממש לא הזמן לחשוב על הנושא…
ובכלל; גם היא, גם סרינה וגם קוסטום כבר לא בין החיים.
אני מתחילה להרגיש תקווה קלושה.
גם אם אצליח להבריח את לוסי, הסיכוי שלה לשרוד לבדה בחיפוש מקום מבטחים הינו קלוש.
לאור העובדה שאני לא יכולה לצאת מהחומות בהוראת קווין, לא אוכל ללוות אותה למקומות רלוונטיים.
התקווה נעלמת.
נראה שמחילת המילוט היא האופציה היחידה.
"אנסה לגרום לחיילים לקחת אותנו לשם," אני אומרת לה, ניגשת לדלת ומרימה את קולי. "לכן, עצלנית קטנה, אף פעם אל תניחי עוף נא ועוף מבושל באותה צלחת, או כל סוג אחר של בשר, לצורך העניין".
אני פותחת את הדלת ואומרת לחייל "נראה לי שסיימנו כאן. קח אותנו למעלה, לחדר המלך לשעבר, כדי שאוכל לפחות לנסות ללמד את הילדה הזאת לקפל בגדים ולהציע מיטה כמו שצריך!".
"מלכתי, המלך מתארגן שם ומודד בגדים לקראת החתונה" הוא משיב.
לעזאזל!
"כמובן, חייבים להיות ייצוגיים באירוע כזה! לא נפריע לו," אני מבטיחה ואז מוסיפה "בנוסף, אני אשתו! הוא לא יתבייש".
אני כל-כך מקווה שכן!
החייל מהנהן "בואו איתי" ואנחנו עולות אחריו.
—
כשאנו מגיעים לחדר, קווין מתגלה מודד חולצות יחד עם תופר מקצועי כשפלג גופו העליון חשוף.
"הו, שלום!" הוא אומר. "איך עבר השיעור הראשון?".
לוסי משפילה את מבטה כאות כבוד "היה קצר, אבל אני מקווה שלמדתי את הדברים ההכרחיים, אדוני המלך".
"אני שמח לשמוע, נסיכה" נשמע שהוא מרוצה מהכינוי שנתנה לו. "שאבקש מהחייט להכין לכן שמלות?"
"בכל הטרפת ביממה הקרובה, אני לא יודעת אם יהיה לנו זמן" אני עונה.
"אני לא דואג, בואי תמדדי" מצביע על בדים בסל.
אני ניגשת לסל ונוגעת בכמה בדים באגביות כדי שירד ממני "בעלי היקר, אני לא בטוחה שזה הזמן המתאים".
"לא ביקשתי ממך למדוד, רק לבחור צבע ובד" משכנע-מצווה קווין בקול רגוז.
"את זה" אני בוחרת בד רך שמתאים לעונה בצבע כחול כהה, כמעט שחור.
ממש כמו הנשמה שלו!
"בחירה נבונה, אשתי," משבח קווין וממשיך עם החייט "מה אתן תעשו עכשיו?".
"חשבנו לסדר קצת את המצעים, אבל נתחיל קודם בחדרים אחרים ונחזור אחר כך" אני מתחילה לסגת לכיוון הדלת.
"לכו לשלום" אומר קווין בגבו אלינו.
אני מהנהנת, מושכת את לוסי למסדרון וסוגרת את הדלת מאחוריי.
"מה נעשה?" שואלת לוסי.
"את מה שאמרנו שנעשה," אני אומרת בנחישות "נמשוך את הזמן במקום אחר ונחזור לשם בהמשך. הוא לא יכול להיות בחדרו כל היום. עכשיו נלך לחדר שלך, לא יפריעו לנו שם".
כך לפחות אני מקווה.
—
כשאנו נכנסות לחדר, הדלת נסגרת בהפתעה מאחורינו.
חאן יושב על המיטה ואומר "שלום המלכה, שלום אשתי לעתיד".
לוסי עוברת לאחוריי במהירות.
נראה שלוסי חושבת בדיוק כמוני ואני מחזקת את מעשיה ומתקרבת לחאן "שלום וברכה. מה אתה עושה כאן?"
"מציע הצעה" אומר בחיוך.
"שהיא?" אני חושדת.
"יציאה מכאן של שתיכן ועזרה בהקמת צבא- תמורת הסכם ביני ובינך, המלכה" אומר חאן בפשטות.
"לפני שאני בכלל שוקלת את הצעתך, תסביר לי מה יצא לך מלבגוד בקווין?" אני חושדת. "אתה כבר המפקד של אחד הצבאות הכי גדולים וחזקים בכל טמריה!".
"אני אהיה המלך לאחר שאהרוג אותו" מסביר חאן.
"מפתה," אני מודה ומתפללת בכל ליבי שלא מדובר במבחן נאמנות של קווין. "אוכל להחזיר לך תשובה בעוד כמה שעות?".
"זה לא כדאי?" לוחשת לוסי.
"אני לא רוצה מחויבות נוספת אם אני לא חייבת אותה" אני לוחשת בחזרה.
"אני עדיין איש צבא ומדינה ולא מחפש התחייבות משפחתית, איילקס, אינני מדבר על נישואין," הוא מסביר. "אני מדבר על שירות מסחר ראשי אמין של האימפריה שאקים, שאת תהיי בראשו".
למרות שזה יאמר להיות בקשר משותף תמידי עם חאן, זה פחות נוראי מלהיות מלכת-בובה עם קווין, ובנוסף – זה יציל את לוסי ואולי אוכל לבסס אותה כלכלית.
"אני צריכה לחשוב על זה" אני מודה.
"קחי כמה שעות שתרצי," אומר חאן. "רק שתדעו: שככל שעובר הזמן – אחיזתו של קווין בכולנו מתהדקת".
"כיצד?" אני מתחילה לדאוג..
"יש לו דרכים משלו," עונה חאן. "הוא מתעסק עם כוח אפל שלא ראיתי כמותו…".
חשבתי שאני היא 'האפלה' ושדוויל תקוע.
מה עכשיו?
בנוסף, זה גם מפתיע – מעולם לא ראיתי את קווין משתמש בסוג כלשהו של קסם, רק את אבא שלו- הקטור.
"אז איך תצליח להתנגד אליו ולהרוג אותו?" אני שואלת
"יש לי קסם אור," הוא מסביר בנימת מורה שמדבר עם ילדה בכיתה א'. "אור תמיד מנצח חושך".
אני מתחילה לשקול את הצעתו של חאן, אבל עדיין אינני משוכנעת לחלוטין "אתה משוכנע שתצליח להביס את קווין? כי אם לא, כולנו נסבול מההשלכות".
"אני יכול לנסות – בניגוד אליכן" אומר חאן.
"ולמה אתה חפץ שדווקא אני אשרת אותך בשירות המסחר הממלכתי?" אני דורשת לדעת. "יש רבים וטובים ממני ברחבי טמריה!"
נמאס לי שכל בן אדם בעל שיגעון גדלות רוצה חלק ממני.
"אני רואה בך משהו מיוחד שלא ראיתי מעולם באף אחד אחר בכל מסעותיי בטמריה," הוא שוב מדבר אליי באותה נימה כמו קודם. "את יוצאת דופן".
היושרה המקוללת שלי!
"אשמח לעמוד לשירות הממלכה החדשה שתקום," אני לוחצת את ידו ללא שהושיט בכלל יד. "טוב לעשות איתך עסקים".
הוא מביא לי פגיון קטן- אבל חד ויעיל "המתקפה תתחיל עוד שעה, זה ייתן לכן שהות לברוח, אחכה לכן מחוץ לחומות, מובן?".
"מתקפה של מי?" שואלת לוסי. "מול מי ניאלץ להתגונן?".
הוא מתכופף כדי להיות בגובה של לוסי ומסביר "חיילי יתקפו את קווין מבפנים ואתן תצטרכו להימלט מהקרב".
"אין בעיה" אני עונה בהנהון והוא קם ויוצא.
אני מקווה שזה יעבוד כי אני לא רואה שום דרך אחרת.
מסחר עם העלאת מס זה הרבה יותר טוב ועדיף מנישואין כפויים לאדם כזה או אחר.
פתאום אני נזכרת באטרמיס ובקרולינה.
מה קורה איתם?
האם המהפכה משפיעה גם על אחוזתו של האוזן באסטליה? הרי היא לא ממש רחוקה מטמריה הבירה.
יחד עם זאת, המהפכה קרתה רק עכשיו, יכול להיות שהיא לא התפשטה במהירות.
בנוסף, אנשי סרינה עדיין נאמנים לה ואינם יודעים שהיא מתה. הם יעשו הכול כדי שאחוזתה לא תהפוך להיות חלק מנחלת האימפריה ושלנכדתה שלה לא ייגרם כל רע.
דפיקות בדלת קוטעות את קו מחשבתי וקולו של קווין נשמע מבעד לדלת "אשתי, האם אני יכול להיכנס?".
אני נזכרת בנשכחות ונאנחת.
איילקס השניה צדקה: אם הייתי צריכה לבחור בין האוזן לקווין להיות בעלי ואב לקרולינה – הייתי בוחרת בהאוזן ללא ספק!
"כן" אני משיבה בפשטות.
קווין, לבוש בגדי מלכות יפיפיים כולם בצבע אדום-דם נכנס בגאון לחדר עם הכתר של המלך קוסטום על ראשו.
מרושע!
להציג בפני לוסי את הכתר על ראשו, בלי שעברה לפחות יממה אחרי שאביה מת?
"רציתי לשאול האם את מוכנה לתת לי את בקשתך ואם תרצי לשלוח את החייט שיעזור לכן," הוא אומר ואז מדגים את חליפתו בגאווה. "כפי שאת רואה- הוא מוצלח מאוד!".
אני בוחנת בהערכה את הבגדים "הוא בהחלט יודע מה הוא עושה".
הצבעים מתאימים לקווין מלא מעט בחינות.
יחד עם זאת, הדבר האחרון שאני רוצה זה להיות באמצע מדידת בגדים כשהמתקפה של חאן תתחיל.
"תוכל לשלוח את החייט לכאן עוד שעה וחצי, בבקשה?" אני שואלת במתיקות. "אני עוד רוצה להספיק ללמד את לוסי כיצד לסדר חדרים נוספים בקומה, כולל את החדר שלך".
"החייט כאן, מחוץ לדלת, לא תרצי אותו?" זה נשמע יותר כמו פקודה מאשר שאלה.
לעזאזל!
למה קווין תמיד חייב להיות כל כך יעיל?
"טוב, אני בטוחה שהפסקה קצרה לא תזיק," אני עונה ונאנחת. "תכניס אותו".
קווין מפנה את הדרך ליצור נמוך בעל שיער קצר ואפור עם קרחת במרכז הראש, שפם וזקן קטן אפורים.
הדבר המוזר ביצור הוא המחושים עם העיניים הרבות היוצאות מראשו.
קווין מגחך "לא יפה, איילקס. ככה את נועצת עיניים בסטיילוט? לא ציפיתי זאת ממך".
הוא הביא דווקא יצור מוזר כדי לעצבן אותי ולכן אינני מגיבה.
בגדיו המלכותיים ומגפיו של הסטיילוט צבועים בצבע חום כהה עם פסים מוזהבים. הוא נושא תיק עבודה בעל בדים שונים וחגורת כלי תפירה וכפפות קשורים למותניו.
"טפל בהן כמו שצריך" מורה קווין לסטיילוט ויוצא.
הסטיילוט תולה בד על הווילון שמשמש בתוך חדר-הלבשה ושם סל עם שמלות בצבע הכחול-שחור שנתן לו קווין.
אני בוחנת בכעס את השמלות- כל אחת מהן עם שסע עמוק וזה מרגיז אותי מאוד!
הסטיילוט שם שרפרף "מלכתי, אפשר למדוד אותך?".
"שים לב למה שאתה עושה" אני אומרת באיום ובלי שמץ של אצילות ועולה על השרפרף.
נראה שהוא בכלל לא מתרשם מהאיום שלי "איזו תספורת תרצי?".
"אל תיגע לי בשיער!" אני ממשיכה לאיים. "אני אסדר אותו בעצמי במידת הצורך" ואז נזכרת בצמרמורת באיומיו של קווין לפני זמן רב כל כך.
"בסדר, איזה צבע תרצי שתהא השמלה?" שואל הסטיילוט.
"צהוב חולני" אני משנה את הצבע שבחרתי רק כדי לעצבן את קווין.
אני בוחרת בשמלת בד שנסגרת בריצ'רץ' מאחור בעלת צבע צהוב שמזכיר לי קיא, שלצערי גם לה יש שסע עמוק.
"בחירה מצוינת מלכתי!" מציין הסטיילוט. "פרסי ידיים כדי שאתאים מידות".
"זה הכרחי לעכשיו? אנחנו קצת עסוקות…" אני מנסה לדחות את המועד.
יהיה קשה לברוח בשמלה כזאת, אני אבלוט!
"גם אני עסוק, מלכתי," הוא משיב. "המלך אמר לא לוותר לכן".
אני שונאת את קווין!
אני פורשת את ידיי באנחה "אני מזכירה לך לשים לב למה שאתה עושה".
הסטיילוט מתעלם, מודד ומדבר לעצמו במשך זמן שמורגש כמו נצח.
כיצד הנסיכה לוסי מרגישה עם כל זה?
"את יכולה לרדת" הוא מודיע ואני יורדת מהשרפרף ומביטה בתוצאה- החייט גזר קצת לפי המדידות ומעט הגדיל את השסע.
הוא נותן לי את השמלה ומצביע על הווילון "לכי להתלבש ונראה איך זה עלייך".
אני רק רוצה שהוא יצא מכאן כמה שיותר מהר, אז אני עושה כדבריו.
כשאני יוצאת לבושה בשמלה החדשה, הסטיילוט מוחא כפיים וקורא "נפלא!".
לדעתי נראה שהיצור הזה מתמקד יותר בשסע מאשר במכלול.
"המלך הרם יהיה מרוצה" הוא מוסיף.
אני משלבת את ידיי, ברור שקווין יהיה מרוצה!
"סיימת?" אני שואלת בכעס.
"אכן אך עוד מעט אחזור עבור הנסיכה המאושרת" קד החייט ויוצא.
"ממש מאושרת" אני שומעת את לוסי אומרת בצינות.
"לא!" אני מצטמררת ופושטת את השמלה מאחורי הווילון. "אני שונאת את קווין!" אני ממלמלת בעודי לובשת את הבגדים הקודמים שלי ויוצאת "אבל עוד מעט כל זה יגמר!".
דפיקות נשמעות על הדלת וקולו של קווין נשמע "אפשר להיכנס, מלכתי?".
בתקווה שלא שמע את דבריי, אני מתקרבת לדלת, מגלגלת את עיני בכעס, שואפת אוויר כדי להירגע ולנסות בכל כוחי לא להראות את מורת רוחי מהמצב ופותחת את הדלת.
"חשבתי שמצאת שמלה" אומר קווין בכעס.
אני עוטה חיוך על פני וקדה "מצאתי, אבל לא רציתי להסתכן ולהרוס אותה לפני החתונה".
"אני אשמח לראותה עלייך כדי לאשר" מבקש קווין.
"יקירי…" אני מנסה לשכנע אותו. "אני מבטיחה לך שהיא מתאימה לכל סטנדרט יופי שקיים. החייט שלך מוכשר כל כך! חוץ מזה, הייתי רוצה שהיא תישאר בגדר הפתעה".
"אני חושב שאוותר על ההפתעה" הוא מתעקש.
"אם כך, לא אגרום לך לחכות" אני מחייכת.
קצות האצבעות שלי מעקצצות מהרצון לתחוב את הפגיון שקיבלתי מחאן ישירות לתוך החזה של קווין, אבל אני מסתובבת ונעמדת מאחורי הווילון.
אני מוציאה את הפגיון, מניחה אותו בעדינות על ערמת בדים כדי שלא ירעיש ומחליפה את השמלה.
כשאני מסיימת, אני מחביאה את הפגיון בין קפלי הבד הצהובים.
"שיניתי את דעתי בנוגע לצבע השמלה" אני קוראת לקווין ויוצאת.
נראה הוא מתמודד עם הרוגז שלו אבל לא אומר דבר "תהיתי אם תרצי לתת את בקשתך עכשיו".
"הייתי רוצה להמתין קצת עם הבקשה," אני עונה בחיוך. "לזמן שבו הדברים יירגעו ויתקבעו קצת".
"כדברייך" הוא אומר.
אני מהנהנת בתודה "עוד משהו, מלכי?".
"כן," קווין אומר ומוציא טבעת מכיסו "זה בשבילך".
"לא היית צריך" אני מצטנעת ובוחנת את הטבעת.
זאת טבעת משויפת בצורה מקצועית, שאבן כחולה בצורת עיגול נמצאת בראשה, שקועה בתוך הטבעת.
בעצם, זאת טבעת זהה לטבעת שבאמתו של קווין, אותה נישקתי בהכרזת הכניעה.
בגלל הניסיון הגרוע שלי עם תכשיטים לאחרונה אני מתחילה לדאוג.
אני מבחינה בכתב לא מוכר בתחתי הטבעת ומצביעה עליו "מה זה אומר?".
"זה כתב אלפי," מסביר קווין. "משהו כמו- שנישאר יחד לנצח".
כולי תקווה שלא.
"היא מקסימה ממש!" אני מחמיאה לו.
זה לא שקר.
"נסי אותה עלייך" מבקש קווין.
אני בוחנת את האצבעות שלי בחיוך מזויף "אני כל כך שונאת איך שטבעות נראות על האצבעות העקומות שלי," אני מצחקקת ורומזת לו שהוא שבר אותן בעבר.
"היא תתאים לצבע עינייך" מתעקש קווין.
"אבל לא לתפוחי האדמה האלה" אני זוקפת אצבע אמצעית בחיוך.
זה היה שווה כל רגע!
הוא מהנהן ומבקש-מצווה "אלך להגדיל אותה, הישארי כאן!".
"אבל יקירי," אני מתנגדת. "נשאר לי עוד כל כך הרבה ללמד את הילדה ואינני רוצה שהשמלה היפה שלי תיהרס".
"קצת קרעים לא יפריעו לי" הוא קורץ. "מקסימום תקרעי את החלק המלוכלך".
מרושע!
"טוב… אז…" אני פונה ללוסי בגמגום ואז מכחכחת. "כמו שאמרתי לך, את הכרית צריך להתפיח," אני ניגשת למיטה ומדגימה את דבריי על אחת הכריות. "שימי לב שלא יהיו קפלים בשמיכה," ואז אני מיישרת את השמיכה הראשונה ומביטה על לוסי "את תעשי את ההמשך".
לוסי עושה כדבריי וכקווין חוזר הוא מתענג על כל רגע.
אני משתדלת לא לחשוב יותר מידי על קווין, וכאשר אנחנו מסיימות אני שואלת "שנעבור לחדר הבא?".
"אני חושב שזה מספיק" אומר קווין. "אלא אם כן יש לך רעיון אחר".
"חשבתי לוודא שהחדר שלך מסודר ומאורגן," אני עונה, מקווה שלא יותר מדיי מהר. "אלא אם כן אתה חושב שזה לא הכרחי".
קווין מפנה דרך "בשמחה, אני נהנה לראות אתכן עובדות".
אני מובילה את לוסי בשתיקה לחדרו של קווין, והוא עם שני חיילים הולכים בעקבותינו.
כשאנו באות לחדר אני מביטה ישירות במיטת המלכה.
לא נראה שיש שם פתח מילוט.
"קרה משהו, אשתי?" אני שומעת את קווין.
לעזאזל!
לא שמתי לב שאינני מזיזה את מבטי.
"נראה לי שראיתי שם עכבישים, מלכי," אני אומרת. "אני שונאת עכבישים".
"ובכן, שם תתחילו!" מצווה קווין. "הביאי לה מטאטא ומגב".
למרות שאני שמחה אני גם מזדעזעת "אתה מבקש מהנסיכה לנקות בעצמה את מיטת הוריה המנוחים?" ואז אני מוסיפה אנחנו כאן כדי ללמוד, זה לא יאפשר לה לספוג דברים לתוך המוח. פעולה כזאת לא תאפשר לה בכלל ללמוד!".
"זה בסדר, מלכתי" אומרת לוסי.
אני עדיין מזועזעת, אך מביאה לה מטאטא ומגב באזור מיטת המלכה אדלינה.
"ש לי בשורה משמחת," לוחש קווין. "סידרתי את הטבעת כך שתתאים לאצבעך".
כל תשומת ליבי נתונה לקווין "זה היה מהיר".
"אהבתי אלייך המריצה אותי," מסביר קווין ומציג את הטבעת שאכן מתאימה בגודלה לאצבעותיי. "ענדי אותה".
עכשיו הזמן לפעול!
"אנחנו יכולים רגע לדבר בחוץ?" אני מבקשת.
קווין מפנה את הדרך ואני פונה ללוסי "לוסי, אנחנו יוצאים רגע החוצה. תוודאי שאת לא מפספסת אף נקודה!".
זאת ההזדמנות שלה לברוח מכאן עם הפתח מתחת למיטה ואני מקווה שהיא תנצל אותה ושחאן יעזור לה בלעדיי.
אבל מדוע המרד לא התחיל?
—
כשאנו יוצאים אני פונה לקווין "הטבעת… אני צריכה שתהיה כנה איתי לגביה- תבטיח לי שהיא לא דומה בשום אופן לנזר הציווי," ואז מוסיפה ",בבקשה מלכי, רק כדי להרגיע אותי".
"היא איננה דומה לו, אני נשבע," מבטיח קווין. "היא לא תשתלט עלייך, זה יהיה סמל לאהבתנו- כמו טבעת נישואין".
"יש לציין שזאת אהבה חד צדדית" אני מסננת ומושיטה את ידי.
קווין כורע ברך "איילקס, התינשאי לי באמת?".
אני מצחקקת בעצבנות "מה זאת אומרת? אנחנו כבר נשואים!".
"הטבעת תהיה הוכחה קיימת" הוא משיב.
"אם כך," אני מושיטה את ידי "שיהיה".
"תגידי בבקשה, 'אני מסכימה' כדי שזה יהא רשמי" מבקש-דורש קווין.
החשדות שלי מתגברים במקביל לניסיון למשוך זמן עבור לוסי "קווין, מה קורה כאן?".
"החיילים לא ממש בטוחים באהבתנו" הוא מודה.
"מה זה משנה? היא קיימת, היא נוכחת וזה מה שחשוב," אני משקרת במצח נחושה. "ממתי משנה לך מה שאחרים חושבים?".
עכשיו הוא מתרגז "בשביל הכוח הצבאי זה חשוב, אשתי. אנא ממך".
אני מעיפה מבט בסביבה שלנו, בודקת אם יש עוד מישהו במסדרון מלבדי ומלבד קווין- סתם חיילים משועממים.
הקרב עוד לא התחיל.
איפה חאן?
אני בולעת רוק באימה "אני…. מסכימה".
"תודה" מחייך ומכניס את הטבעת לאמה שלי.
המתכת הקרה מעבירה צמרמורת בגבי, ואני מתכוננת לתחושה כזאת או אחרת שתשתלט עליי.
ברגע שקווין עוזב את הטבעת היא זוהרת, מתהדקת מאוד ודוקרת באופן בלתי נסבל, אני מבחינה שטבעתו של קווין זוהרת גם היא "ראיתי שחאן מרחרח סביב, חיילים מסרו שדיבר איתך ועם הנסיכה ארוכות בהיחבא וגם שמעו את השיחה".
אוי לא!
"חאן, את והנסיכה מואשמים באשמת מרידה באימפריה!" מכריז קווין.
אוי לא!
איך אצא מזה?
המשך יבוא…
תגובות (0)