השתניתי

חכמה בהגזמה
ככה חשבתי
אבל מתוך המלחמה
השתניתי

חזקה ולוחמת
ככה האמנתי
אבל כשקרתה המפולת
השתניתי

אבל למה,
הבדידות הזוהרת
עוד לא נמחקה?
אם אני ילדה אחרת
אז למה עדיין דפוקה???

אבל בעצם,
לא ממש כמו פעם
דהה בי הכתם
גם אם עוד לא נעלם.

בסוף אני גדלתי
גם סבלנות קיבלתי
הראיה תוקנה מעט
השאיפות לטוב מוחלט

בסוף גם הלב התמלא
ולמדתי לראות את הטוב
וגם כשהחסר מתגלה
עדיין המלא זה הרוב

בסוף למדתי להודות
וגם אם עדיין בוכה
זוכרת שיש נפילות
אבל בסוף אני תמיד שמחה