כתב נשמות
"נשמה שלי אולי תצא מהמיטה"
"את אומרת נשמה שלי
ואני מרגיש שהנשמה שלי
יצאה מהגוף ונטשה אותי
התפוגגה כלוט בערפל"
"היא לא נטשה אהוב שלי"
הלב שלי התכווץ
הרגשתי כאילו אתה דוקר אותו
לאט לאט עם קוצים קטנים של סברס
שהם כל כך קטנים וכל כך המונים
שהם פשוט לא יכולים לצאת ממנו לעולם
אבל היית חייב מישהו איתך
מישהו שיספוג את כל הרעל
שיצא מהדמעות שלך
לאט לאט
לפני שהוא יספג בכרית
ויעשה לך סיוטים
אז נשמתי נשימה עמוקה
שיחקתי את החזקה
ונשארתי
פשוט נשארתי
טוב האמת שזה
לא כל כך פשוט
"חיים שלי
הנשמה שלך נשמה ענקית
זכה ועדינה
והיא לא נטשה אותך
אבל אולי היא הלכה לאיבוד"
"הלכה לאיבוד?"
אמרת בקול חלש מידי
ואז הרמת את הראש מהכרית
והסתכלת עליי
בעיניים גדולות ואדומות
"מאמי זה לא טוב
סתם להישאר במיטה ולבכות"
"זה לא סתם!"
צרחת וזעקת לשמיים
העיניים שלך הורידו טיפות גדולות של מים
"איך אפשר לבכות
על חיים שלמים
רק שבעה ימים?"
מלמלת דרך השמיכות
פתאום לא יכולתי לראות אותך ככה יותר
משכתי אותך בכוח והכרחתי אותך להתיישב
"די! די!"
ליטפתי בעדינות את תלתליך השחורים
שהיו רטובים כמו אחרי מקלחת
"חכה פה רגע"
רצתי החוצה
וחזרתי עם מחברת ועט
הסתכלת עליי מבולבל
"בשביל מה זה?"
"תמונות אתה לא רוצה לראות?"
"ראיתי כבר ארבע מאות"
"מוזיקה אתה לא רוצה לשמוע
אוכל אתה לא מוכן לבלוע"
"אני לא רוצה להכניס
עוגיות בלי טעם לפה
אני גם ככה מרגיש חסר טעם ומדוכא"
"אולי תנסה לכתוב מכתב"
"מה יעזור לי לכתוב עכשיו?"
"שווה לך לנסות
אתה בכית מספיק
בשביל למלא אלף כוסות"
"מה לכתוב עכשיו באמת
זה מרגיש לי כל כך לא קשור"
"להפך זה קשור
זה יתן לך קצת חיבור"
"מה לכתוב?"
"לכתוב הכל
ישיר ופשוט
בלי סימני פיסוק ובלי שיפוט"
"איך לכתוב עכשיו?"
"איך?
בכתב נשמות
כתב נשמות הוא זורם
הוא רגיש ועדין ומקשר
הוא מחבר בין שני אנשים
בין העולם הזה לעולם האחר
וזה בדיוק מה שאתה רוצה עכשיו
אז אני לא חושבת שכדאי לך לוותר"
אתה הסתכלת עליי מבולבל
לא מבין מה אני רוצה ממך בכלל
ואחרי חמש דקות קפואות
התחלת לכתוב אות אחר אות
כתבת ארוכות
ולבסוף סיימת ונשכבת על הגב
ואני בוהה בך
מתלבטת מה עליי לעשות עכשיו
ואז לרגע אחד
לא חשבתי פעמיים
חטפתי לך את המכתב מהידיים
והתחלתי לקרוא
אני לא גאה בזה
אבל התחלתי לקרוא
קראתי הכל בקול
זועקת את המילים שלך לשמיים
זועקת בקול את המילים שאתה לא יכול
דיברתי בקול רם אבל איטי
כל כך פחדתי לפלוש למרחב פרטי
הסתכלת עליי קפוא והמום
המבט שלך היה אטום
לא עצרת אותי
ולא אמרת כלום
ואחרי עשרים דקות
שהרגישו לי כמו חודשיים
הסתכלת עליי ישר לתוך העיניים
נתת לי נשיקה
וסוף סוף סוף סוף
יצאת מהמיטה
תגובות (0)