אלים רדומים, פרק 36: בעירה

לאחר שהייה ממושכת בבית חולים בעקבות ניתוח מסובך, הקשיש שוחרר לביתו. הוא הזדקק לעזרה משמעותית אף כדי לעבור מן המיטה אל כיסא הגלגלים. הוא לא התאושש, ושוחרר לחיות את אחרית ימיו בביתו. הזקן לא נפרד ממסכת החמצן שלו, ולכן התרחצות, שבמהלכה הוא הצטרך להוריד את המסכה לפחות למשך כמה דקות, הייתה בעיניו כמו קפיצה מעל תהום.
עם זאת, היה לי ברור שתלותו של החולה בחמצן לא נגרמה על-ידי חולשת ריאות – קולו היה די חזק ומלא.
בין הריאות, שכוחן עלול להיות מדוכא בעיקר על-ידי עצב, ובין הכליות, שכוחן עלול להיות מדוכא בעיקר על-ידי פחד, קיים קשר מיוחד: הריאות קולטות פראנה (כוח חיים, prāṇa) מן האוויר, והכליות סופגות את הפראנה שהתקבלה מן הריאות. בזכות ידיעת קשר זה, אפשר להבין שבמקרה שהכליות מדוכאות על-ידי פחד, ספיגת הפראנה נפגמת, והריאות מתחילות לעבוד באופן מאומץ בניסיון לפצות על התפקוד החסר של הכליות באמצעות קליטה מוגברת של פראנה מן האוויר. ולהיפך, כאשר התודעה שרויה בשלווה, יכולתן של הכליות לספוג פראנה מתגברת משמעותית, והנשימה נהיית מדודה ונינוחה כי אפילו כמות מועטה של פראנה שנקלטה נספגת היטב.
במקרה המתואר, המטופל סבל מהתקפי פחד שיצרו תחושת מחנק. הפחד הקפיא אותו, והחולה הבעיר את מדורת הקבורה בניסיון להתחממם באמצעות הזנת האש בכמות אדירה של חמצן. שאלתי את אשתו אם הוא נוטל תרופות הרגעה. התברר שלא. הוא לא הציג תסמינים של הפרעה נפשית, ולכן התייעצות עם פסיכיאטר לא הובאה בחשבון. הזקן התכלה תוך כמה שבועות, והפחד שממנו הוא סבל נותר נסתר מן הסובבים. סוג מקפיא זה של פחד בפני חוסר אונים נקרא ”הכבלות התודעה“. יצורים שתודעתם כבולה חשים שהם רק צופים, שאין בכוחם לעשות דבר. פחד זה נחווה פעמים רבות בחלומות. היווצרות המצב של תודעה כבולה נגרמת על-ידי גאווה.
כשאני נזכר בשיחותיי עם הזקן, תמיד בראש ובראשונה מצטייר מולי פרופיל פני עיט, עם מבט בוער לעבר המרחקים, ועולים סיפוריו של מטופלי על המעשים הטובים שהוא עשה בעבר. הוא היה אדם נעים ואדיב. ואולם, גאווה מתאכזרת אף אל אנשים נעימים ואדיבים.