Ribbon (טריגר)
מצחיק להגיד את זה עכשיו בהתייחס למצב
אבל יש משהו שמרגיע אותי אישית בזה שנגמרו החגים
יולי עד אמצע אוקטובר היו חודשים ששנים שנאתי
זה מצחיק כי כל הילדים חיכו לחופש הגדול
ולחופשות בחגים
אני שנאתי את התקופה הזאת.
ולא בגלל שהייתי צריכה לרקוד כל יום ושלא באמת היה לי חופש כמו לשאר הילדים
אין דבר שאהבתי יותר מלרקוד
זו הייתה התקופה שהיינו מתאמנות הכי הרבה
היו שיעורי סטודיו מהבוקר עד הערב
סוג של קייטנת בלט
הבן זוג של המורה לבלט רקדן בעצמו היה מגיע בימים האלה איתה
אני זוכרת ששנאתי אותו
יותר מששנאתי כל אדם אחר
תחושת האימה שעטפה אותי בכל רגע ורגע
החרדה
הגועל
לא רציתי לספר להורים
פחדתי שהם לא יתנו לי לרקוד יותר
כשהייתי קטנה יותר ההורים שמעו שהמורה לבלט בסטודיו הקודם הייתה מצליפה בבנות עם סרט ריקוד
זה לא כאב.
אחת הילדות בסטודיו שלא הסתדרה עם המורה כנראה סיפרה להורים שלה והם עשו מזה עניין גדול
אולי זה לא היה לגמרי בסדר
היינו ילדות בנות 6-8
אבל סרט ריקוד שפוגע לך ברגל כדי לסמן לך לתקן יציבה או תנועה זה הרע במיעוטו
ברגע שהפרשה התפוצצה ההורים שלי מיהרו להוציא אותי מהסטודיו הזה
חודשיים בערך לא רקדתי
הייתי ילדה קטנה ועצובה שנגדע לה החלום
בסוף הם מצאו סטודיו אחר עם מורה אחרת
שלא מרביצה עם סרט ריקוד
הבעיה הייתה שהיה לה בן זוג
רקדן בעצמו
שהיה מגיע איתה בחופשות וחגים
וזה לא היה סרט ריקוד שפוגע בגוף
מסמן איפה טעית
אלו היו ידיים של גבר על גוף של ילדה
והם טיפסו עלייך גם כשלא טעית
ואפילו כשלא רקדת
ואפילו בהפסקה
ידעתי שזה לא בסדר
אבל רציתי לרקוד
וזה רק חודשיים של חופש גדול ואז קצת חגים
שאני קצת מפחדת
ורוצה להקיא
מה זה מול כל החיים בלי לרקוד?
אם סרט ריקוד שפוגע בגוף גרם להורים להרחיק אותי מריקוד
לא רציתי לדעת איך הם יגיבו
לידיים של גבר שמסתבר שאוהב ילדות קטנות בבגד גוף וגרביון.
טוב שנגמר.
תוהה לאיזה חודש אחכה כל שנה אחרי ה7 באוקטובר.
ובנימה אחרת, שנדע ימים שקטים יותר.
Take care
תגובות (0)