יומני היקר פרק 16 (:
בוקר אחד, התעוררנו וראינו שעל השולחן יש קופסה ענקית מקרטון ולידה מכתב וכרגיל, שני מגשים עם ארוחת הבוקר. לוסי רצה לשולחן וקראה את המכתב בקול רם:
——————————————————
"בוקר טוב,
אז כמו שהבטחתי הבאתי לכם בגדים חדשים. לוסי- לך הבאתי בגדים להריון ולבן שלי הבאתי חולצה חדשה ומכנס חדש כדי שהתנאים שלכם יהיו יותר טובים. את הבגדים לתינוק אני יביא בהמשך. אה, ולוסי? בקרוב אקח אותך לבדיקת אולטרסאונד כדי לדעת אם יש לי נכד או נכדה. ותאכלי היטב את זקוקה לזה"
ברגע שסיימה להקריא, דמעות ירדו לי מהעיניים. היא הסתכלה עליי, והמכתב נפל מידה. היא רצה לחבק אותי. הרגשתי הרבה יותר טוב כאשר ראשה היה על כתפי וידיה חיבקו אותי בחוזקה.
"אני לא מאמין. מה הוא רוצה?! הוא רוצה לשגע אותי! כן, כן אני בטוח שזה מה שהוא רוצה! אני שונא אותו! שונא.." אמרתי.
"די תירגע. יהיה בסדר.. אולי.. אולי.. אולי כל המצב הזה יגרום לו להבין שהוא הורס לעצמו, לנו ולנכד שלו את החיים והוא ישחרר אותנו" אמרה באופטימיות.
"פתאום את מנסה להרגיע אותי..? לפני שבוע את שנאת אותי"
היא צחקה ואמרה "שאני ישנא אותך?! מה פתאום? אני אוהבת אותך! סתם הייתי מעוצבנת.. אחר כך עוד כעסתי על עצמי שאמרתי לך את כל זה. זה לא מגיע לך יחס כזה, אתה עושה הכל כדי שיהיה לי טוב" ליטפה את פניי.
"אני אוהב אותך.. אל תעשי לי את זה שוב"
"מבטיחה!" צחקה ונישקה אותי.
אכלנו ביחד את ארוחת הבוקר שהפעם הייתה טעימה להפליא ולאחר מכן פתחנו את הקופסה מהקרטון וגילינו המון בגדים!
לי היו שם חולצה ומכנסיים חדשים- סוף כל סוף וללוסי המון חולצות והמון מכנסיים חדשים. אחרי הכל, היא לא יכלה להישאר עם אותם בגדים תשעה חודשים. הלכנו להחליף את הבגדים המסריחים שהיו עלינו ונראינו חדשים לגמרי. הייתי כ"כ שמח.
כל היום ישבנו ודיברנו ולא הפסקתי להסתכל על הבטן שלה ולחשוב ששם, בתוכה נמצא הילד שלי או הילדה.. זה מדהים.
לפני שהלכנו לישון היא נתנה לי אפילו לגעת בבטן והרגשתי את הקטנצ'יק שם בפנים בועט. זה היה מרגש מאוד.
איך הייתי רוצה שאמא שלי תהיה פה לצידי.. שתרגיש את מה שאני מרגיש, שתעזור לי ותשמח בשמחתי.
"את יודעת איך היא הייתה שמחה אם היא הייתה פה עכשיו?" אמרתי ללוסי בבוקר שלמחרת.
"ברור. גם אמא שלי. הן היו מטפלות בתינוק, עוזרות לנו.. זה היה מושלם"
חייכה.
"אני אוהב אותך" אמרתי לה. התנשקנו.
פתאום, הדלת נפתחה. כבר סיימנו לאכול את ארוחת הבוקר, אז רוב הסיכויים שזה אבא שלי, לצערי הרב.
ואכן זה היה הוא.
"אז קיבלתם את הבגדים אני רואה" סגר את הדלת והתקרב אלינו.
תגובות (0)